Biografia del Melekh Mashiach/Noach
Zohar, Vol. I
modifica
|
Per approfondire su Wikipedia, vedi le voci Zohar, Noach (parashah) e Noachismo. |
Noach
modificaCapitolo 1
modificaרבי חייא פתח, ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. זכאין אינון ישראל, דמשתדלי באורייתא, וידעי ארחין דאורייתא, דבגינה יזכון לעלמא דאתי.
"Queste sono le generazioni di Noè..." (Genesi 6:9). Rabbi Chiya aprì la discussione con i versetti: "Anche il tuo popolo sarà tutto giusto: erediteranno la terra per sempre; saranno il ramo della Mia piantagione, l'opera delle Mie mani, affinché Io possa essere glorificato" (Isaia 60:21). Felici [quelli di] Yisrael, che si occupano della Torah e hanno familiarità con i suoi sentieri, attraverso i quali meriteranno il Mondo a Venire.
ת"ח, כל ישראל אית לון חולקא לעלמא דאתי. מאי טעמא, בגין דנטרין ברית דעלמא אתקיים עליה, כד"א אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ועל דא, ישראל דנטרי ברית, וקבילו ליה, אית לון חולקא בעלמא דאתי.
Venite e osservate! Tutto Yisrael ha una porzione nel Mondo a Venire. Perché è così? Perché osservano l'alleanza su cui è fondato il mondo. Questo è come sta scritto nel versetto: "Se la Mia alleanza non fosse giorno e notte, sarebbe come se non avessi stabilito l'ordinanza del cielo e della terra" (Geremia 33:25). Pertanto, Yisrael, che ha accettato l'alleanza (di Bris Milah e protezione del bris) e la osserva, ha una porzione nel Mondo a Venire.
ולא עוד, אלא בגין כך אקרון צדיקים, מכאן אוליפנא, כל מאן דנטיר האי ברית, דעלמא אתקיים עליה, אקרי צדיק. מנא לן, מיוסף, בגין דנטר ליה לברית עלמא, זכה דאקרי צדיק, ועל כך, ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ.
Non solo questo. Di conseguenza, sono chiamati "giusti". Da questo deduciamo che chiunque osservi l'alleanza su cui è fondato il mondo è chiamato "giusto". Come lo sappiamo? Lo sappiamo da Giuseppe, che osservò l'alleanza eterna (nell'incidente con la moglie di Potifar), e fu quindi chiamato "giusto". Ed è per questo che è scritto: "Anche il tuo popolo sarà tutto giusto: erediteranno la terra per sempre". (Rabbi Chiya spiegò così il versetto "Noè era un uomo giusto", nel senso che Noè osservò l'alleanza).
רבי אלעזר אמר, אלה בכל אתר פסל את הראשונים. תנינן וכו', מה כתיב לעילא בפרשתא דבראשית, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד וגו'. ההוא נהר דנגיד ונפיק, ועייל לגנתא, ואשקי ליה משקיו דלעילא, ועביד ליה נייחא, ועביד איבין, ורבי זרעין, והוא כדין נייחא לכלא, ודא נייחא ליה לגנתא, ודא עביד נייחא ביה, כד"א כי בו שבת, וכתיב וישבות ביום השביעי, ודא רזא דמלה, דא עביד תולדות ולא אחרא.
Rabbi Elazar disse che abbiamo imparato che ogni volta che appare il termine "Questi (ebr. אֵלֶּה)", annulla sempre qualcosa di precedentemente menzionato. Ora, è scritto nella porzione di Beresheet, "E un fiume usciva dall'Eden per irrigare il giardino; e di lì si divideva" (Genesi 2:10). Questo fiume (corrispondente a Yesod) è tratto e proviene dall'Eden, (che è Chochmah), ed entra nel giardino, (Malchut), per irrigarlo dalle acque superne e portargli piacere, facendogli produrre frutti e semi. Questo dà soddisfazione a tutti. Il giardino è contento che porta piacere al fiume. Come sta scritto: "Perché in esso si riposò" (Ibid. 3). Ed è anche scritto: "Ed Egli si riposò il settimo giorno" (Ibid. 2) (Si riposò nel Giardino che è Malchut). Questo è il segreto della questione, perché essa produce prole e nessun'altra Sefirah può produrre alcun frutto.
ת"ח, כגוונא דא, נח לתתא, קיימא קדישא הוה, דוגמא דלעילא, וע"ד אקרי איש האדמה, ורזא אוליפנא, דהא נח אצטריך לתיבה, לאתחברא בה, ולקיימא זרעא דכולא, דכתיב לחיות זרע.
Venite e osservate: così fu con Noè quaggiù. Noè era l'alleanza sacra quaggiù, come (Yesod) è lassù. Ed è chiamato "Uomo della terra". Così ora abbiamo appreso un segreto, che Noè aveva bisogno dell'arca per potersi unire ad essa e preservare il seme del mondo intero. Come sta scritto: "per conservare in vita il seme" (Genesi 7:3).
מאן תיבה, דא ארון הברית. ונח ותיבה לתתא, הכי הוו, כדוגמא דלעילא. נח כתיב ביה ברית, דכתיב והקימותי את בריתי אתך וגו', ועד דאתקיים ביה ברית, לא עייל לתיבותא, דכתיב והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה, וכדין הוה תיבה ארון הברית.
Cos'è l'arca? È l'arca (Malchut) dell'alleanza. E Noè e l'arca di sotto erano come (Yesod e Malchut) di sopra. L'alleanza è menzionata in relazione a Noè, come è scritto: "E stabilirò la Mia alleanza con te" (Genesi 6:18). Finché l'alleanza non fu stabilita in Noè, egli non entrò nell'arca, come è scritto: "E stabilirò la Mia alleanza con te; e tu entrerai nell'arca". Solo allora l'arca diventa l'arca dell'alleanza, il che significa che dopo che l'arca ricevette e accettò Noè il giusto, che è l'alleanza, divenne l'arca dell'alleanza.
תיבה ונח, כלא כגוונא דלעילא, ובגין דהאי ברית לעילא הוא עביד תולדות, כגוונא דא נח, איהו עביד תולדות. בגיני כך אלה תולדות נח.
Quindi l'arca e Noè sono completamente in alto. E poiché l'alleanza in alto genera prole, così Noè genera generazioni. Ecco perché "Queste sono le generazioni di Noè". Ciò è per insegnarci che come l'alleanza in alto (che è Yesod di Atzilut), Noè generò generazioni eterne, perché meritò l'alleanza santa, e Yesod di Atzilut, che è chiamato il patto, riposa su di lui.
נח איש צדיק, הכי הוא ודאי, כגוונא דלעילא, ועל דא וצדיק יסוד עולם כתיב, וארעא על דא אתקיימת, דהא איהו, עמודא דעלמא קיימא עליה. ומאן איהו, דא צדיק, ונח אקרי צדיק לתתא.
"Noè era un uomo giusto". Questo è sicuramente così, perché la sua giustizia corrisponde a (Yesod) lassù. Ecco perché è scritto: "i giusti sono il fondamento (ebr. יְסוֹד) del mondo" (Mishlei 10:25), e la terra è stabilita su di lui. Egli è il pilastro che sostiene il mondo. E cos'è (Yesod)? È il Giusto. Quindi, Noè è il giusto nel basso, tra le anime. E quindi è scritto: "Noè era un uomo giusto" per insegnarci che il mondo è mantenuto da lui.
ורזא דכלא, את האלהים התהלך נח דייקא, דלא אתפרש מניה לעלמין, ולמהוי הוא בארעא, כגוונא דלעילא, איש צדיק, יסודא דעלמא, ברית שלום שלמא דעלמא, איש האדמה ודאי, ועל דא, ונח מצא חן בעיני ה'.
E il segreto di tutto questo è rivelato nelle parole: "E Noè camminò con Elohim" (Genesi 6:9), che significa insegnarci che non si separò mai da Lui. E meritò di essere chiamato un uomo giusto sulla terra, come fece il superno Yesod, il fondamento del mondo. Egli è l'alleanza di pace e la pace del mondo. Perciò, è chiamato "uomo della terra". Ed è per questo che il versetto è scritto: "Noè trovò favore agli occhi di Hashem" (Ibid. 8).
תמים היה בדורותיו, מאי בדורותיו, אלין אינון דנפקו מניה, הוא אשלים לכלהו, והוא הוה שלים מכלהו, תמים היה דאתייליד מהול, דכתיב התהלך לפני והיה תמים. בדורותיו, ולא בדרין דעלמא, דהא מניה נפקו תולדות בעלמא.
Qual è il significato di "le sue generazioni" nel versetto "perfetto nelle sue generazioni"? Sono i suoi discendenti, che sono generati da lui, tutti quanti egli ha perfezionato e dai quali è stato anche perfezionato. Perfetto, perché è nato circonciso. Come è scritto: "Camminate davanti a Me e siate perfetti" (Genesi 17:1). "Nelle sue generazioni" include solo i discendenti di Noè e non le generazioni del mondo in generale perché discendevano da lui. (In altre parole, anche se il versetto significa che egli era perfetto in tutte le generazioni del mondo, dice "le sue generazioni" per indicare che tutte le generazioni del mondo sono sue, poiché discendono tutte da lui.)...
ת"ח, נח אתחזי מיומא דאתברי עלמא, למהוי בתיבה בחבורא חד, ולמיעל בה. ועד לא אתחברו כחדא, לא הוה עלמא כדקא יאות, לבתר מה כתיב ומאלה נפצה כל הארץ, מהו נפצה, כמה דאת אמר ומשם יפרד, דמתמן אשתכח פרודא, ואתבדרו תולדות לכל סטרין.
Venite e osservate: dal giorno in cui il mondo fu creato, Noè era destinato a essere congiunto in unione con l'arca e ad entrarvi. E finché non furono uniti come uno, il mondo non aveva raggiunto una condizione completamente stabile. E non appena ciò accadde, è scritto: "Da questi fu ricoperta tutta la terra" (Genesi 9:19). Cosa si intende per "ricoperta", נָפְצָה? Queste parole sono analoghe al versetto: "e di là il fiume si divise" (Genesi 2:10) (il che significa che la diffusione è simile all'arca superna, che è il segreto del Giardino). Perché da quel punto del testo in poi, troviamo la separazione e la diffusione della progenie in tutti i quartieri del mondo. (Dopo che furono perfezionati nell'arca, furono in grado di uscire ed esistere nel mondo della separazione senza essere annientati, come fu la generazione del Diluvio Universale). E tutto è uno e uno è come l'altro. Perciò "Queste sono le generazioni di Noè". "Queste" specificamente. Solo Yesod (la fondazione) del mondo
וכלא חד, כדוגמא חדא, בגיני כך, אלה תולדות נח, אלה ודאי, דהא יסודא דעלמא איהו, דעביד תולדות, לקיימא בארעא. אתא רבי אבא ונשקיה, אמר אריא בחיליה טינרא נקיב ותבר. כך הוא ודאי. ות"ח משיעורא דתיבותא, אוף נמי הכי הוא.
produsse il frutto che esiste ancora nel mondo. Rabbi Abba si avvicinò e lo baciò (R’ Elazar) dicendo: "Il leone nella sua potenza ha trafitto la roccia e l'ha spezzata in due" (cioè è stato difficile capirlo, ma ora ci riesco). Tutto questo è certamente vero, persino le misure dell'arca corrispondono alle loro radici in alto.
(תוספתא) למה נח נח תרי זמני, אלא כל צדיק וצדיק די בעלמא אית ליה תרין רוחין, רוחא חד בעלמא דין, ורוחא חד בעלמא דאתי והכי תשכח בכלהו צדיקי, משה משה. יעקב יעקב. אברהם אברהם. שמואל שמואל. שם שם. בר מיצחק דלא כתיב ביה, כמה דכתיב בהו, בגין דיצחק בשעתא דאתקרב על גבי מדבחא, נפקת נשמתיה דהות ביה בהאי עלמא, וכיון דאתמר ביה באברהם ברוך מחיה המתים, תבת ביה נשמתיה דעלמא דאתי. בגין דא תשכח דלא ייחד קב"ה שמיה אלא על יצחק, בגין דאתחשב כמת, ועל דא רמז קרא ואמר הן בקדושיו לא יאמין וגו'.
Tosefta: Perché "Noè Noè" (Genesi 6:9) è scritto due volte? Ogni persona giusta nel mondo ha due spiriti. Uno rimane in questo mondo, mentre l'altro è nel Mondo a Venire. E così scopriamo che il Santo, benedetto Egli sia, ha nominato tutti i giusti due volte: "Mosè, Mosè" (Esodo 3:4), "Giacobbe, Giacobbe" (Genesi 46:2), "Abramo, Abramo" (Genesi 22:11), "Samuele, Samuele" (1 Samuele 3:10) con l'eccezione di Isacco. Non è nominato due volte perché quando si avvicinò all'altare per essere sacrificato, l'anima che era dentro di lui in questo mondo lo abbandonò. E poiché è detto di Abramo, "benedetto sei Tu che risusciti i morti", così solo l'anima del Mondo a Venire gli fu restituita. Ed è per questo che scoprirai che il nome del Santo, benedetto sia Lui, non era unificato (su nessuna persona giusta durante la sua vita). Era unificato solo su Isacco, perché era già considerato morto. Era come coloro che passano via da questo mondo. Il versetto afferma quindi: "Ecco, Egli non ripone fiducia nei Suoi santi" (Iyov 15:15) perché non unifica il Suo nome sui giusti durante la loro vita.
ד"א אלה תולדות, בגין דהוה צדיק שבח ליה תרי זמני. תמים היה בדורותיו, אבל בדרין אחרנין אינו נחשב לכלום, כמו דרא דאברהם, ודרא דמשה ודרא דדוד. דבר אחר חמי מאי עבד בדרא דכלהו חייבים, קל וחומר אלו היה בדרא דכולהו צדיקים. (עד כאן).
Una spiegazione diversa data è che poiché era giusto, Egli lo lodò due volte (Noè Noè) perfetto nelle sue generazioni," ma se fosse vissuto in qualsiasi altra generazione, come quella di Abramo o Mosè o Re Davide, allora non sarebbe stato considerato giusto per niente. Un'altra spiegazione ancora è che se questo è ciò che è stato in grado di fare in una generazione in cui tutti erano malvagi, quanto di più avrebbe potuto fare in una generazione in cui tutti erano giusti. (Fine della Tosefta)...
Capitolo 2
modificaרבי אלעזר פתח, לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ, האי קרא, הא אתמר ואוקמוה, אבל לכו חזו, מאי חזו כד"א חזות קשה הוגד לי, בעובדוי, דקב"ה עביד, אתגלי נבואה עלאה לבני נשא. אשר שם שמות, שמות ודאי, דהא שמא גרים לכלא.
Rabbi Elazar aprì il suo discorso con queste parole: "Venite, guardate le opere di Hashem, che ha fatto desolazioni sulla terra" (Tehilim 46:9). "Venite, guardate (ebr. חֲזוּ)": qual è il significato di "guardate"? È correlato al versetto, "una visione dolorosa (ebr. חָזוּת) mi è stata dichiarata (Yeshayah 21:2). Perché con le Sue azioni, il Santo, benedetto Egli sia, rivela la Sua profezia all'uomo. E quando una profezia è rivelata da precedenti azioni dolorose, è chiamata ‘una visione dolorosa’. "Che ha fatto desolazioni (ebr. שַׁמּוֹת)" allude sicuramente ai nomi (ebr. שֵׁמוֹת), perché un nome è la causa di tutto ciò che accade.
כתיב ויקרא את שמו נח לאמר זה וגו', אמאי הכא לאמר, ואמאי זה, אלא לאמר, דא אתתא, זה, דא צדיק, כתיב הכא זה ינחמנו, וכתיב התם זה ה' קוינו לו. זכאין אינון צדיקיא דרשימין ברשימו דגושפנקא דמלכא, למהוי בשמיה רשימין, ואיהו שוי שמהן בארעא כדקא יאות.
Il versetto afferma: "E lo chiamò Noè, dicendo: Questo..." (Genesi 5:29). Perché il versetto recita "dicendo: Questo"? La parola "dicendo" si riferisce al Principio Femminile (Malchut) mentre "Questo" si riferisce al Giusto. È scritto qui e altrove, "Questo ci consolerà" (Ibid.), "Questo è Hashem; abbiamo aspettato Lui" (Yeshayah 25:9). Beati i giusti che sono segnati con le impronte dell'anello del Re, perché sono segnati con il Suo nome. E Lui ha messo "nomi" sulla terra, così che ogni cosa possa essere chiamata con il suo nome correttamente.
כתיב ויקרא את שמו נח, וכתיב ויקרא שמו יעקב, אמאי לא כתיב את. אלא התם דרגא אחרא, והכא דרגא אוחרא, כדכתיב ואראה את ה', ואראה ה' לא כתיב, אלא את ה', אוף הכא בנח, ויקרא את שמו נח, ויקרא שמו יעקב, דרגא דיליה, קב"ה ממש, קרא ליה יעקב, אבל הכא את, לאתכללא שכינתא.
Il versetto afferma: "E lo chiamò (ebr. אֶת) Noè", ed è anche scritto: "E lo chiamò Giacobbe" (Genesi 25:26). Perché non dice אֶת (riguardo a Giacobbe)? Perché ognuno si riferisce a un livello diverso. Come è scritto nel versetto: "Ho visto (אֶת) Hashem" (Yeshayah 6:1). Non dice "Ho visto Hashem", ma "אֶת Hashem". (Questo indica che la particella אֶת {il} ha un significato specifico). Anche qui, è scritto di Noè: "E lo chiamò אֶת Noè". Quanto a "E lo chiamò Giacobbe", in realtà il suo livello è quello del Santo, benedetto sia Lui, ed è per questo che la particella אֶת non è menzionata lì. Ma nel caso di Noè, la particella אֶת viene menzionata per collegarlo alla Shekhinah.
Capitolo 3
modificaאלה תולדות נח וגו', רבי יהודה פתח טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט. טוב איש דא קודשא בריך הוא, דאקרי טוב כמה דכתיב טוב ה' לכל, וכתיב ה' איש מלחמה, להאי כל חונן ומלוה, לאתר דלית ליה מדיליה, וההוא אתר מניה אתזן. יכלכל דבריו במשפט, דהא ההוא דבר לא אתזן, אלא במשפט, כמה דאת אמר צדק ומשפט מכון כסאך.
"Queste sono le generazioni di Noè" (Genesi 6:9). Rabbi Yehuda iniziò il suo discorso sul versetto: "Un uomo buono presta con buona grazia; conduce i suoi affari con giustizia" (Tehilim 112:5). Disse che "un uomo buono" si riferisce al Santo, benedetto sia Lui, che è chiamato ‘buono’, come sta scritto: "Hashem è buono con tutti" (Tehilim 145:9). Ed è anche affermato che "Hashem è un uomo di guerra" (Shemot 15:3). Egli è gentile e presta a "tutti" (che è Yesod), al luogo che non ha nulla di suo. Quel luogo è nutrito da esso (Yesod). Le parole "conduce i suoi affari con giustizia" si riferiscono al fatto che è nutrito solo secondo giustizia, siccome è scritto: "Rettitudine e giustizia sono il fondamento del Tuo trono" (Tehilim 89:15). Quindi (la rettitudine, che è il Principio Femminile, è nutrita dalla giustizia).
דבר אחר טוב איש, דא צדיק, דכתיב אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. רבי יוסי אמר דא נח, דכתיב נח איש צדיק. רבי יצחק אמר דא שבחא דשבת, דביה פתח טוב, דכתיב טוב להודות לה'.
Un significato diverso è che "un uomo buono" significa il giusto. Come è scritto: "Di’ al giusto che andrà bene per lui (oppure: che è buono), perché mangerà il frutto delle sue azioni" (Yeshayah 3:10). Rabbi Yosi disse che allude a Noè, come è scritto: "Noè era un uomo giusto". Rabbi Yitzchak disse che "un uomo buono" allude alla gloria dello Shabbat, perché il testo inizia con le parole: "È una buona cosa rendere grazie a Hashem" (Tehilim 92:2).
רבי חייא אמר כלא חד וכלהו מלה חדא אמרו, ודא עביד תולדות בעלמא, תולדות דעלמא מאן אינון, אלין נשמתהון דצדיקיא דאינון איבא דעובדוי דקודשא בריך הוא.
Rabbi Chiya disse: Tutto ciò equivale alla stessa cosa, e tutti hanno detto una cosa, che (i giusti) producono prole nel mondo. Chi sono i figli del mondo? Sono le anime dei giusti, poiché sono il frutto dell'opera del Santo, benedetto Egli sia.
רבי שמעון אמר, בשעתא דקב"ה מתעטר בעטרוי, מתעטר מעילא ומתתא, מעילא, מאתר דעמיקא דכלא, מתעטר מתתא, במה, בנשמתהון דצדיקיא, כדין אתוסף חיים מעילא ומתתא, ואתכלל אתר מקדשא מכל סטרין, ובירא אתמליא, וימא אשתלים, וכדין יהב לכלא.
Rabbi Shimon disse: Quando il Santo, benedetto Egli sia, indossa i Suoi diademi, Egli si incorona dall'alto e dal basso: in alto, dalla regione della profondità assoluta (corrispondente ad Abba e Imma) e in basso dalle anime dei giusti. Il risultato è che un incremento di vita dall'alto e dal basso abbraccia il luogo del santuario da tutti i lati, facendo sì che la cisterna si riempia e il mare si rigeneri, fornendo così vita a tutti.
Capitolo 4
modificaכתיב שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך, אמאי בורך בקדמיתא, ולבתר בארך, דהא בור לא אקרי אלא ריקניא דלא נביע, באר: מיין דנבעין, אלא כלא אתר חד הוא, אלא אתר דמסכני אחידן ביה, אקרי בור, דלית ליה מדיליה, אלא מה דיהבין בגויה, ומאן איהו דלי"ת.
È scritto: "Bevi l'acqua della tua cisterna e l'acqua corrente del tuo pozzo" (Mishlei 5:15). Perché dice prima "la tua cisterna" e poi "il tuo pozzo", dal momento che una cisterna è un luogo vuoto senza acqua, mentre un pozzo è una fontana di acqua corrente? Sono entrambe la stessa cosa. Ma quando i poveri sono attaccati a quella regione, è chiamata "una cisterna", senza nulla di suo eccetto ciò che vi è messo dentro. Questa è la lettera Dalet (o il Principio Femminile quando non è collegata con Zeir Anpin).
לבתר אתעביד באר, דאיהו נביע, ומליא מכל סטרין, ומאן איהו ה"א אתמליא מעילא, ונביע מתתא, אתמליא מעילא כמה דאמרן, ונביע מתתא, מנשמתהון דצדיקיא.
E più tardi diventa un pozzo riempito da ogni lato. E cosa significano? È la lettera Hei, quando viene riempita dall'alto e scorre dal basso dalle anime dei giusti.
דבר אחר, שתה מים מבורך: דא דוד מלכא, דכתיב ביה מי ישקני מים מבור בית לחם. ונוזלים: דא אברהם. מתוך: דא יעקב, דאיהו באמצעיתא. בארך: דא יצחק, דאקרי באר מים חיים. הא בהאי קרא אשתכח רתיכא קדישא עלאה מאבהן, ודוד מלכא אתחבר עמהון.
Una spiegazione diversa per il versetto "Bevi l'acqua della tua cisterna" è che si riferisce al re Davide, che scrisse: "Oh, se qualcuno mi desse da bere l'acqua della cisterna di Betlemme" (2 Samuele 23:15). Qui, le parole "acqua corrente" si riferiscono ad Abramo, e "da (lett. ‘dal mezzo’)" si riferiscono a Giacobbe, che è al centro. "Il tuo pozzo" significa Isacco, che è chiamato "pozzo di acqua viva". Pertanto, in questo versetto, troviamo un riferimento sia al sacro Carro dei Patriarchi, sia al re Davide, che si unì a loro.
תיאובתא דנוקבא לגבי דכורא, לאו איהו, אלא כד עייל רוחא בה, ואשדת מייא לקבלא, מיין עלאין דכורין, כך כנסת ישראל, לא אתערת תיאובתא לגבי קודשא בריך הוא, אלא ברוחא דצדיקיא דעאלין בגווה, וכדין נבעין מייא מגווה, לקבלא מיין דדכורא וכלא אתעביד תיאובתא חדא, וצרורא חדא, וקשורא חדא, ודא הוא רעוא דכלא, וטיולא דמטייל קודשא בריך הוא בנשמתהון דצדיקייא.
La passione della donna verso l'uomo si risveglia solo quando lui mette lo spirito in lei. E il flusso di Mayin Nukvin (Acque Femminili) sale per incontrare Mayin Duchrin (Acque Maschili) in alto. E la Congregazione di Yisrael concepisce un desiderio per il Santo, benedetto sia Lui, solo quando gli spiriti dei giusti entrano in lei. E allora le acque scorrono da dentro di lei, verso le Acque Maschili. E così, tutto diventa una passione, un'unione e un legame, e questo placa tutti. Ed è allora che il Santo, benedetto Egli sia, cammina tra i giusti.
תא חזי, כל אינון תולדות דגנתא דעדן, לא נפקין מצדיק, אלא כד עייל בהאי תבה בחבורא חדא, וכלא גניזין בה. ולבתר מינה נפקין. אוף הכא נח איש צדיק, לא אפיק תולדות למפרי בעלמא, עד דעאל לתיבה, ואתכנש כלא בה, והוו גניזין בה, ולבתר מנה נפקו למפרי בעלמא, ולאתקיימא בארעא, ואלמלא דנפקו מגו תיבה, לא אתקיימו בעלמא.
Venite e osservate: tutta la progenie (cioè le anime) del Giardino dell'Eden non scaturisce dal Giusto finché non entra nell'arca e diventa tutt'uno con essa. E tutti sono nascosti lì dopo di che la lasciano. Lo stesso vale qui. Noè, l'uomo giusto, non generò alcuna progenie per popolare il mondo finché non entrò nell'arca e tutti si radunarono e furono nascosti in essa, dopo di che uscirono. Emersero dall'arca per moltiplicarsi nel mondo e sopravvivere sulla terra. Se non fossero usciti dall'arca, non avrebbero resistito nel mondo.
וכלא כגוונא דלעילא, מגו תיבה נפקי לעילא, מגו תיבה נפקי לתתא, דא כגוונא דא והכא אתקיים עלמא ולא מקדמת דנא, דבגיני כך כתיב ונוזלים מתוך בארך. וכתיב ויולד נח שלשה בנים.
Tutto questo era secondo il modello divino. Perché, proprio come avevano lasciato l'arca in alto, così avevano lasciato l'arca in basso. Solo ora il mondo era in grado di esistere in modo permanente, ma non prima. Ecco perché le parole "E acque correnti dal tuo pozzo" sono collegate a "E Noè generò tre figli" (Genesi 6:10).
Capitolo 5
modificaותשחת הארץ לפני האלקים, אמר רבי יהודה, כיון דכתיב ותשחת הארץ, אמאי לפני האלקים, אלא כיון דעבדו חוביהון באתגליא, לעיניהון דכלא, כדין לפני האלקים כתיב.
"E la terra era corrotta davanti a Elohim" (Genesi 6:11). Rabbi Yehuda chiese: Se dice "E la terra era corrotta", perché "davanti a Elohim"? È perché commisero i loro peccati apertamente, davanti agli occhi di tutti. Ed è per questo che il versetto afferma, "davanti a Elohim".
רבי יוסי אמר, אנא אפכא אמרית, ותשחת הארץ לפני האלקים, בקדמיתא לפני האלקים, דלא הוו עבדי באתגלייא, לפני האלקים עבדו, ולא לפני בני נשא, ולבסוף עבדו באתגליא, הה"ד ותמלא הארץ חמס, דלא הוה אתר בכל ארעא, דלא הוה באתגליא, ובגין כך, בתרי גווני אמר קרא.
Rabbi Yosi disse: Io credo il contrario. "E la terra era corrotta davanti a Elohim" significa che non peccarono apertamente. Peccarono solo davanti a Elohim e non davanti all'uomo. Ma alla fine, peccarono anche apertamente. Come è scritto: "E la terra fu piena di violenza" (Ibid.), il che indica che non c'era un posto sulla terra che non fosse testimone dei loro peccati. Pertanto, il versetto dichiara che peccarono in due modi, cioè, nascondendosi e apertamente.
אלה תולדות נח, רבי אבא אמר, מיומא דעבר אדם על פקודא דמריה, כל בני עלמא דאתילידו לבתר, אקרון בני האדם, ולא לשבחא אקרון הכי, אלא כמאן דאמר, בנוי דההוא דעבר על פקודא דמריה.
"Queste sono le generazioni di Noè". Rabbi Abba disse: Dal giorno in cui Adamo trasgredì il comando del suo Signore, tutte le generazioni successive furono chiamate "figli di Adamo". Ma non fu detto per lodarlo, quanto piuttosto per dire: ‘Questi sono i figli dell'uomo che trasgredì il comando del suo Signore’.
כיון דאתא נח, אקרון בני עלמא על שמיה דנח, תולדות נח, לשבחא. דקאים לון בעלמא, ולא תולדות דאדם, דאעבר לון מעלמא, וגרים מותא לכלהו.
Ma dopo che Noè apparve, tutti i discendenti dell'umanità prendono il nome da lui, "le generazioni di Noè". E questo descrive i discendenti di Noè in senso onorevole, perché egli ci assicurò un'esistenza permanente nel mondo, in contrasto con "le generazioni di Adamo", che ci descrive in senso disonorevole, poiché egli ci fece cacciare da questo mondo portando la morte a tutti.
אמר ליה רבי יוסי, אי הכי, הא כתיב לבתר וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם, בני האדם כתיב, ולא כתיב בני נח, אמר ליה, בגין דאדם חטא קמי מריה, טב ליה דלא אברי, ולא יכתוב עליה האי קרא.
Rabbi Yosi gli disse: Se è davvero così, vediamo comunque che in un passaggio successivo è scritto: "Hashem scese per vedere la città e la torre, che i figli degli uomini avevano costruito" (Genesi 11:5). Il versetto afferma chiaramente "i figli di Adamo" e non "i figli di Noè". Rabbi Abba rispose che perché Adamo peccò davanti al suo Signore (il versetto usa il suo nome). E sarebbe stato meglio per lui se non fosse stato creato piuttosto che essere menzionato nella Torah in tal modo.
אלא תא חזי, כתיב בן חכם ישמח אב, כד ברא טב, כל בני עלמא דכרין ליה לאבוי לטב, וכד איהו ביש, כלא דכרין ליה לאבוי לביש. אדם בגין דחטא ועבר על פקודא דמריה, כד אתו אינון דמרדו במריהון, מה כתיב, אשר בנו בני האדם, בנוי דאדם קדמאה, דמרד במריה, ועבר על פקודיה.
Piuttosto, venite e guardate: è scritto: "Un figlio saggio rende felice un padre" (Mishlei 10:1). Quando un figlio è buono, allora tutte le persone menzioneranno il nome di suo padre con lode. Ma se un figlio è cattivo, menzioneranno suo padre con rimprovero. Ora, poiché Adamo peccò e trasgredì il comando del suo Signore, quando (i costruttori della Torre di Babele) vennero e si ribellarono al loro Signore, cosa fu scritto di loro? "Che i figli di Adamo avevano costruito"! Questi sono i figli di Adamo, il primo uomo che si era ribellato al suo Signore e aveva trasgredito il Suo comando.
ובגיני כך, אלה תולדות נח, אלה ולא קדמאי, אלה דנפקו ועאלו גו תיבה ואפיקו תולדין לעלמין, ולא תולדות אדם דנפק מגנתא דעדן, ולא אפיק לון מתמן.
Ecco perché il versetto afferma che "Queste sono le generazioni di Noè". Queste e non le precedenti. Quelle che uscirono dall'arca e ne emersero (sono ‘le generazioni’). Non sono le generazioni di Adamo, che uscirono dal Giardino dell'Eden e non vi generarono, e quindi non sono destinate a esistere.
Capitolo 6
modificaVenite e osservate: se Adamo avesse portato con sé delle generazioni dal Giardino dell'Eden, avrebbero vissuto per generazioni. E la luce della luna non si sarebbe mai oscurata. E tutti avrebbero vissuto per sempre; e nemmeno gli angeli lassù avrebbero potuto stare di fronte a loro e portare la loro luce, brillantezza e saggezza. Come è scritto: "A immagine di Elohim lo creò" (Genesi 1:27). Ma poiché era la causa del peccato, dovette lasciare il Giardino dell'Eden e generare figli fuori. Quindi le sue generazioni non durarono (perché non erano adatte).
אמר רבי חזקיה, וכי היך יכלין למעבד תולדות תמן, דהא אלמלא לא אתמשיך עליה יצר הרע וחטא, אתקיים איהו בעלמא בלחודוי, ולא יעביד תולדות. כגוונא דא, אלמלא דחבו ישראל בעגלא, ואמשיכו עלייהו יצר הרע, לא עבדו תולדות לעלמין, ולא ייתון דרין אחרנין לעלמא.
Rabbi Chizkiyah chiese allora: Come avrebbero potuto generare prole lì (in Gan Eden)? Se l'Inclinazione Malvagia non fosse scesa su di lui e lui avesse peccato, avrebbe vissuto da solo nel mondo e non avrebbe generato prole! Lo stesso vale per Yisrael; se non avessero peccato con il vitello d'oro e non avessero attirato su di sé l'Inclinazione Malvagia, anche loro non avrebbero mai generato prole e nessuna nuova generazione sarebbe venuta al mondo. Il punto principale è che il potere dell'accoppiamento deriva principalmente dall'Inclinazione Malvagia. Quindi senza l'Inclinazione Malvagia non può esserci prole.
אמר ליה אלמלא לא חטא אדם, לא עביד תולדות כגוונא דא מסטרא דיצר הרע, אבל עביד תולדות מסטרא דרוחא קדישא, דהשתא לא עביד תולדות אלא מסטרא דיצר הרע, ובגין דכל תולדות דבני נשא, כלהו מסטרא דיצר הרע, בגין כך לית לון קיום, ואי אפשר לון לאתקיימא, דסטרא אחרא אתערב בהו.
Gli disse: Se Adamo non avesse peccato, non avrebbe generato prole dal lato dell'Inclinazione Malvagia, ma li avrebbe generati dal lato dello Spirito Santo. Ma poiché ha generato prole solo dal lato dell'Inclinazione Malvagia, tutta la prole dell'umanità nasce dal lato dell'Inclinazione Malvagia. Non hanno quindi un'esistenza permanente, perché l'Altro Lato è stato mescolato con loro...
אבל אלמלא לא חטא אדם, ולא אתתרך מגנתא דעדן, הוה עביד תולדות מסטרא דרוח קודשא דקדישין, כמלאכי עלאין קיימין לדרי דרין כגוונא דלעילא, כיון דחטא ואוליד בנין לבר מגנתא דעדן, ולא זכה לאפקא לון מגנתא, לא אתקיימו, אפילו לאשתרשא בעלמא דא, עד דאתא נח דאיהו צדיק, ועאל בתיבה, ומן תיבה נפקו כל דרין דעלמא, ומתמן אתבדרו לכל ארבע רוחי עלמא.
Ma se Adamo non avesse peccato e non fosse stato cacciato dal Giardino dell'Eden, avrebbe generato una prole dal lato dello Spirito del Santo dei Santi. E sarebbero stati come gli angeli supremi, e avrebbero vissuto generazioni su generazioni come fanno gli angeli lassù. Ma poiché egli peccò e generò figli fuori dal Giardino dell'Eden e non meritò di generarli nel Giardino dell'Eden, perciò non sopravvissero nemmeno solo per mettere radici in questo mondo finché Noè non venne ed entrò nell'arca. E dall'arca tutte le generazioni discendenti dell'umanità emersero e si diffusero in tutti e quattro gli angoli della terra.
Capitolo 7
modificaוירא אלקים את הארץ והנה נשחתה. אמאי נשחתה, בגין כי השחית כל בשר את דרכו, כמה דאתמר. רבי חייא פתח קרא ואמר, וירא אלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה, תא חזי, בשעתא דבני נשא זכאן, ונטרי פקודי דאורייתא, כדין ארעא אתתקפת, וכל חידו אשתכחת בה, מאי טעמא בגין דשכינתא שריא על ארעא, וכדין כלא עלאי ותתאי בחדוה.
"Ed Elohim guardò la terra, ed ecco, era corrotta" (Genesi 6:12). Perché la terra era corrotta? Sì, "perché ogni carne aveva corrotto la sua via" (Ibid.), come è già stato spiegato. Rabbi Chiya aprì la discussione, dicendo: "Ed Elohim vide dalle loro azioni che si erano pentiti della loro via malvagia" (Yonah 3:10). Venite a guardare: quando le persone sono giuste e osservano i comandamenti della Torah, la terra è rinvigorita e piena di gioia. E perché? Perché la Shekhinah dimora sulla terra e tutti, sia in alto che in basso, sono gioiosi. Ma quando le persone corrompono le loro vie, non osservano i comandamenti della Torah e peccano davanti al suo Signore, allora è come se cacciassero la Shekhinah dal mondo. Allora la terra rimane corrotta, perché la Shekhinah ne è respinta e non vi dimora. Allora, la terra è corrotta. E perché la terra dovrebbe essere corrotta? Perché su di essa aleggia uno spirito diverso, che causa la corruzione.
וכד בני נשא מחבלן ארחייהו, ולא נטרי פקודי אורייתא, וחטאן קמי מאריהון, וכדין כביכול דחיין לה לשכינתא מעלמא, ואשתארת ארעא מחבלא, דהא שכינתא אתדחייא, ולא שריא עלה, וכדין אתחבלת, מאי טעמא אתחבלת, בגין דשריא רוחא אחרא עלה דמחבלא עלמא ועל דא אמרינן דישראל יהבי עוז לאלקים, דמקיימין עלמא, אלקים דא שכינתא, ואם חס ושלום אי ישראל ישתכחו חייבין, מה כתיב רומה על השמים אלקים וגו' משום דרשת הכינו לפעמי. כפף נפשי בסבת חמס ושנאת חנם, כרו לפני שוחה וגו', כגוונא דדור המבול, דבגין חמס דהות ביניהון, הוה ביניהון שנאה ודבבו.
Lo stesso può essere applicato anche alla terra di Yisrael? Ma abbiamo appreso che nessun altro spirito riposa sulla Terra di Yisrael, e non c'è nessun altro angelo designato oltre al Santo, benedetto sia Egli Stesso. Se è così, allora perché la Terra di Yisrael è stata corrotta? Venite e osservate: è vero che nessun altro designato o messaggero dimora nella terra di Yisrael, oltre al Santo, benedetto sia Egli Stesso, ma c'è un momento in cui lo spirito maligno può governare la terra per distruggere le persone. Come lo sappiamo? Da Davide, come è scritto: "E vide l'angelo di Hashem in piedi tra la terra e i cieli, con una spada sguainata in mano stesa su Gerusalemme" (I Divrei Hayamim 21:16) e poi la terra fu distrutta.
אמר רבי אלעזר, אפילו בההיא שעתא, קודשא בריך הוא הוה, כתיב הכא מלאך ה', וכתיב התם המלאך הגואל אותי, וכתיב ויסע מלאך האלקים, הן לטב והן לביש, קודשא בריך הוא שליט עלה, לטב: בגין דלא אתמסרא תחות שאר ממנן, וכל דיירי עלמא יכספון מן עובדייהו. לביש בגין דלא יחדון אינון לשלטאה עלה.
Rabbi Elazar disse: Anche in quel tempo era il Santo, benedetto sia Lui. Perché ciò che è scritto qui, "l'angelo di Hashem", è analogo a "L'angelo che mi ha redento" (Genesi 48:16) e anche a "l'angelo di Elohim" (Shemot 14:19). Nel bene e nel male, il Santo, benedetto Egli sia, governerà sempre questa terra. Nel bene – perché la terra di Yisrael non è mai stata passata a nessun altro governatore superno. E tutti gli altri abitanti del mondo dovrebbero vergognarsi delle loro azioni. Nel male – (Hashem governa in ordine) per impedire agli altri ministri di deliziarsi nel governarla.
ואי תימא והא כתיב כי ראתה גוים באו מקדשה, וחריבו ביתא, ואי לאו שלטין אינון ממנן, לא אתחרב מקדשא, תא חזי כתיב כי אתה עשית, וכתיב עשה ה' את אשר זמם.
E se vi chiederete se non è scritto: "Poiché ha visto che le nazioni pagane hanno invaso il suo santuario" (Eichah 1:10) e distrutto il Tempio, se davvero nessun altro ministro avesse governato, allora il Tempio non sarebbe stato distrutto! Venite e osservate: è affermato, "Poiché hai fatto" (Ibid. 21) e "Hashem ha fatto ciò che aveva concepito" (Eichah 2:17).
תא חזי, כתיב וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה. נשחתה ודאי, כמה דאתמר. הכי נמי וירא אלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה, דהא כדין ארעא קראת לעילא, וסלקא בסליקו עלאה, ומקשטא אנפהא, כנוקבא דמקשטא לגבי דכורא, הכי נמי ארעא, דהא גדילת בנין זכאין למלכא.
Così puoi vedere che è stato fatto dal Santo, Lui Stesso, benedetto Egli sia, e non dai ministri. E inoltre, è anche affermato: "E Elohim vide le loro azioni, in quanto si convertirono dalla loro via malvagia" (Yonah 3:10). Perché allora la terra chiama l'alto (Zeir Anpin) e si eleva a un grado superiore; abbellì il suo volto, come se fosse una donna che si abbellisce per un uomo. Allo stesso modo, la terra piacque al "Re" (cioè Zeir Anpin), perché allevò figli giusti per Lui.
והכא דלא תבו דרא דטופנא, מה כתיב, וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה וגו', כאתתא דאסתאבת ואסתירת אנפהא מבעלה, ובזמנא דאסגיאו חובי בני נשא באתגליא, ארעא שויתא אנפהא כנוקבא דלית לה כסופא מכלא, כמה דאת אמר והארץ חנפה תחת יושביה, ועל דא וירא כי נשחתה ודאי, מאי טעמא בגין כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ.
Mentre qui, cosa è scritto sulla generazione del Diluvio che non si pentì? "E Elohim guardò la terra, ed ecco, era corrotta", come una moglie che commise adulterio e nascose il suo volto al marito. Quando i peccati delle persone si moltiplicano e peccano apertamente, la terra diventa sfacciata come una donna che non ha vergogna. Siccome è scritto: "E la terra fu contaminata sotto i suoi abitanti" (Yeshayah 24:5). E così è detto, che Egli "guardò" era corrotta sicuramente. Potresti chiedere, perché? Perché "ogni carne aveva corrotto la sua via sulla terra"....
Capitolo 8
modificaרבי אלעזר אזל לגביה דרבי יוסי ב"ר שמעון בן לקוניא חמוי, כיון דחמא ליה, אתקין ליה תופסיתא דקומרא, במטון דקולפא, ויתיבו. א"ל חמוי, אפשר דשמעת מאבוך, האי דכתיב עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם.
Rabbi Elazar andò da Rabbi Yosi, figlio di Rabbi Shimon ben Lakunya, suo suocero. Non appena lo vide, stese dei tappeti su assi di legno e preparò un baldacchino sotto il quale sedettero entrambi. Suo suocero gli chiese se, per caso, avesse imparato da suo padre il significato del versetto: "Hashem ha fatto ciò che aveva concepito; Egli ha eseguito la Sua parola che aveva comandato nei giorni antichi" (Eichah 2:17).
אמר ליה הא אוקמוה חבריא, בצע אמרתו דבזע פורפירא דיליה, אשר צוה מימי קדם, דהא פורפירא פקיד לה, מאינון יומי קדמאי עלאי, וביומא דאתחריב בי מקדשא, בזע לה, בגין דהאי פורפירא איהי יקרא דיליה, ותיקונא דיליה, ובזע ליה.
Egli rispose: I nostri amici lo hanno già spiegato. "Egli ha eseguito la Sua parola (anche: ‘Egli si è strappato l'orlo’)" significa che ha strappato il Suo prezioso mantello; "che Egli ha comandato nei giorni antichi" significa che questo mantello Egli ha comandato dai giorni superni dell'antichità. Nel giorno in cui il Tempio fu distrutto, Egli ha strappato il Suo mantello, perché è la Sua gloria e perfezione. E lo ha strappato, significa che le prime nove Sefirot l'hanno lasciata e solo la decima è rimasta.
אמר ליה עשה ה' אשר זמם, וכי מלכא חשיב לאבאשא לבנוי, עד לא ייתון למחטי. אמר ליה, למלכא דהוה ליה, מאן יקר, ובכל יומא הוה דחיל עליה, דלא יתבר, והוה מסתכל ביה, ותקין בעינוי, ליומין אתא בריה, וארגיז ליה למלכא, נטל מלכא ההוא מאן יקר, ותבר ליה, הדא הוא דכתיב עשה ה' אשר זמם.
Chiede: "Hashem ha fatto ciò che ha escogitato": è questo il modo di un re di escogitare il male contro i suoi figli prima ancora che abbiano peccato? E gli risponde: È come un re che aveva un vaso prezioso e aveva costantemente paura che un giorno potesse rompersi. Così era solito sorvegliarlo tenendolo sotto i suoi occhi. Un giorno arrivò suo figlio e fece arrabbiare il re. Così il re prese il suo vaso prezioso e lo ruppe. Ecco perché si dice "ciò che ha escogitato".
תא חזי, מן יומא דאתבני בי מקדשא, הוה קב"ה מסתכל ביה, וחביב עליה סגי, והוה דחיל עלייהו דישראל דיחטון, ויחרב בי מקדשא, וכן בכל זמנא דהוה אתי לגבי בי מקדשא, הוה לביש ההוא פורפירא, לבתר דגרמו חובין, וארגיזו קמי מלכא, אתחרב בי מקדשא, ובזע ההיא פורפירא, היינו דכתיב עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו.
Venite e osservate: dal giorno in cui il Tempio fu costruito, il Santo, benedetto Egli sia, era solito vegliare su di esso, perché era molto prezioso per Lui. E si preoccupava che Yisrael potesse peccare e causare la distruzione del Tempio. Così ogni volta che andava al Tempio, indossava un mantello prezioso. Ma quando Yisrael peccò e fece infuriare il Re, il Tempio fu distrutto e Lui strappò il Suo mantello. Questo è il significato di "Hashem ha fatto ciò che ha escogitato..."
האי אמרתו, בקדמיתא יתבא בראש אמיר, והא אתעטרו עטרא לרישא, ואילן נאה לפניו, ואיהי מימי קדם ודאי. וכדין עציבו קמיה, בבתי בראי ודאי, והן אראלם צעקו חוצה.
"Il suo lembo (ebr. אִמְרָתוֹ)" come menzionato qui, (corrisponde a Malchut) che era seduto prima sulla cima dell'albero (ebr. אמיר). E il Re si incoronò con esso e aveva davanti a sé un bellissimo albero; (l'albero delle anime prima che venissero in questo mondo). Ma ora, dopo la distruzione del Tempio, Egli lo strappò (il che significa che le nove Sefirot superiori lasciarono Malchut e solo la luce di Nefesh rimase lì). Quindi ora c'è tristezza davanti a Lui dappertutto nelle case esterne. Come recita il versetto: "Ecco, i valorosi grideranno fuori" (Yeshayah 33:7), cioè, solo quelli esterni.
ויקרא ה' צבאות ביום ההוא וגו'. היינו בזמנא דאתחריב בי מקדשא, אבל בזמנא אחרא, לית חדוה קמי קב"ה כזמנא דאתאבידו חייבי עלמא, ואינון דארגיזו קמיה, הה"ד ובאבוד רשעים רנה. וכן בכל דרא ודרא, דעביד דינא בחייבי עלמא, חדוה ותושבחתא קמי קב"ה.
"E in quel giorno Hashem Tzva’ot chiamò al pianto, al lutto, alla calvizie e al cingere il sacco" (Yeshayah 22:12). Ciò significa che solo in quel giorno, quando il Tempio fu distrutto (Egli chiamò). Ma a parte quel giorno, non c'è gioia più grande per il Santo benedetto sia Lui, di quando i malvagi del mondo, che Lo provocano, vengono rimossi da questo mondo. Come è scritto: "E quando i malvagi periscono c'è gioia" (Mishlei 11:10). Quindi in ogni generazione, quando il giudizio viene eseguito sulle persone malvagie, c'è gioia e canti davanti al Santo, benedetto sia Lui.
ואי תימא, הא תנינן, דלית חדוה קמי קב"ה, כד איהו עביד דינא בחייביא. אלא תא חזי, בשעתא דאתעביד דינא בחייביא, חדוון ותושבחן קמיה, על דאתאבידו מעלמא, והני מילי, כד מטא ההוא זמנא, דאוריך לון, ולא תאבן לגביה מחובייהו, אבל אי אתעביד בהו דינא, עד לא מטא זמנייהו, דלא אשתלים חובייהו, כד"א כי לא שלם עון האמורי עד הנה, כדין לית חדוה קמיה, ובאיש קמיה על דאתאבידו.
E se affermi che abbiamo imparato che non c'è gioia davanti al Santo, benedetto sia Lui, quando emette il Suo giudizio sui peccatori, vieni e osserva: quando il giudizio è pronunciato sui malvagi, c'è gioia ed esultanza davanti a Lui, perché sono rimossi da questo mondo. Ma quando c'è gioia? Quando il tempo che Egli ha atteso per loro (che si pentono) è finito, e non sono tornati a Lui dal peccato. Ma se il giudizio è pronunciato su di loro prima che il loro tempo sia giunto, e la misura dei loro peccati non è ancora stata completata, è, come è scritto: "l'iniquità dell'Emorreo non è ancora colma" (Genesi 15:16) (cioè possono ancora pentirsi); quindi, non c'è gioia. E c'è dolore davanti a Lui a causa della loro distruzione.
ואי תימא, איהו, עד לא מטו זמנייהו, אמאי עביד בהו דינא. אלא אינון גרמין בישא לגרמייהו, דהא קב"ה לא עביד בהו דינא, עד לא מטא זמנייהו, אלא, בגין דמשתתפי בהדייהו דישראל, לאבאשא לון, ובגין כך עביד בהו דינא, ואוביד לון מעלמא בלא זמנא, ודא הוא דאבאיש קמיה. ובג"כ אעבר מצראי בימא, ואוביד שנאיהון דישראל בימי יהושפט. וכן כלהו, דהא בגיניהון דישראל אתאבידו בלא זמנא.
Ma, potresti chiedere: se il loro tempo non è ancora giunto, allora perché dovrebbe essere pronunciato un giudizio su di loro? Perché sono loro che infliggono la punizione su se stessi, poiché il Santo, benedetto Egli sia, non li punirebbe mai prima che il loro tempo sia giunto. Poiché si associano a Yisrael nel tentativo di danneggiarli, Egli emette il Suo Giudizio su di loro e li rimuove completamente dal mondo prima che il loro tempo sia scaduto. E ora c'è dolore davanti a Lui (perché Egli li ha distrutti prima del loro tempo). Questo è anche il motivo per cui ha annegato gli egiziani nel mare e distrutto i nemici di Yisrael ai tempi di Yehoshafat. Furono tutti distrutti prima del loro tempo perché danneggiarono Yisrael.
אבל כד אשתלים זמנא דאוריך לון, ולא תבו, כדין חדוה ותושבחתא קמיה על דאתאבידו מעלמא. בר בזמנא דאתחריב בי מקדשא, דאף על גב דאשתלים זמנא דלהון, דארגיזו קמיה, לא הוה חדוה קמיה, ומההוא זמנא, לא הוה חדוה לעילא ותתא.
Quindi solo quando il tempo che Egli li attende è completato, e non correggono i loro modi, la loro distruzione è motivo di gioia ed esaltazione davanti a Lui. L'unica eccezione fu il momento in cui il Tempio fu distrutto, perché anche se il loro tempo per farLo arrabbiare era scaduto, non c'era gioia davanti a Lui. Da quel momento in poi, non c'è stata felicità né sopra né sotto.
Capitolo 9
modificaכי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה וגו'. רבי יהודה אמר הני ארבעים יום וארבעים לילה, מאי עבידתייהו, אלא, ארבעים יום לאלקאה חייבי עלמא, וכתיב ארבעים יכנו לא יוסיף, לקבל ארבע סטרי עלמא, לכל חד עשרה, בגין דב"נ מארבע סטרי עלמא אתברי, ועל דא ומחיתי את כל היקום, ואצטריך ארבעים לאלקאה ולאתמחי עלמא.
"Perché tra altri sette giorni farò piovere sulla terra per quaranta giorni e quaranta notti" (Genesi 7:4). Rabbi Yehuda disse: Qual è il significato di questi quaranta giorni e quaranta notti? Questi quaranta giorni servono per colpire i malvagi del mondo, come è scritto: "gli può dare quaranta colpi, e non oltre" (Devarim Deuteronomio 25:3), corrispondenti ai quattro venti del mondo. Poiché ognuno ne ha dieci (ce ne sono quindi 40). Perché l'uomo è stato creato dai quattro venti del mondo. Quindi, il versetto continua: "E ogni sostanza vivente che ho fatto, la distruggerò dalla faccia della terra". Sono necessari quaranta colpi per distruggere il mondo.
רבי יצחק הוה שכיח קמיה דר"ש, א"ל האי קרא דכתיב ותשחת הארץ לפני האלקים, אי בני נשא חטאן, ארעא במה. א"ל, בגין דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו, כמה דאתמר, כגוונא דא, ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה. אלא בני נשא חטאן, ואי תימא ארעא במה, אלא עקרא דארעא בני נשא אינון, ואינון מחבלין ארעא, והיא אתחבלת, וקרא אוכח, דכתיב וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ.
Rabbi Yitzchak era in visita da Rabbi Shimon e gli chiese del versetto che afferma: "E la terra era corrotta davanti all'Elohim" (Genesi 6:11). Ora, se era l'uomo a peccare ed era corrotto, qual era il peccato della terra? Rabbi Shimon rispose, come è scritto: "perché ogni carne aveva corrotto la sua via sulla terra" (Ibid.) e, inoltre, "E la terra era contaminata, perciò punisco la sua iniquità su di essa" (Vayikra 18:25). Quindi è l'umanità che pecca. Ma se chiedi qual è il peccato della terra, dovresti sapere che l'umanità costituisce l'essenza della terra. Se l'umanità la corrompe, diventa corrotta. Ciò è dimostrato dal versetto: "E Elohim guardò la terra, e vide che era corrotta, perché ogni carne aveva corrotto la sua via sulla terra".
תא חזי, כל חטאוי דבר נש, כלהו חבלותא דיליה, תליין בתשובה, וחטאה דאושיד זרעא על ארעא, ומחבלא ארחיה, ואפיק זרעא על ארעא, מחביל ליה, ומחביל ארעא. ועליה כתיב נכתם עונך לפני, וכתיב ביה כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, בר בתשובה סגי. וכתיב ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימיתהו ה', והא אתמר.
Venite e osservate: tutti i peccati e la corruzione dell'uomo possono essere espiati dal pentimento. Ma con il peccato di spargere il suo seme sulla terra, l'uomo corrompe se stesso e anche la terra. E di una tale persona, è scritto: "La macchia della tua iniquità è davanti a Me" (Geremia 2:22) e "Poiché Tu non sei un El che si compiace della malvagità, né il male soggiornerà con Te" (Salmi 5:5). (Per il peccato di spargere il seme, Egli non accetta il suo pentimento) se non dopo una grande penitenza. È anche scritto che "Er, il primogenito di Giuda, era malvagio agli occhi di Hashem; e Hashem lo uccise" (Genesi 38:7), come è stato già spiegato altrove.
א"ל אמאי דאין קב"ה עלמא במיא, ולא באשא, ולא במלה אחרא. א"ל רזא הוא, דהא אינון חבילו ארחייהו, בגין דמיין עלאין ומיין תתאין לא אתחברו דכר ונוקבא כדקא יאות, מאן אינון דחבילו ארחייהו, כגוונא דא מיין דכורין ונוקבי. ועל דא אתדנו במיא, במה דאינון חבו.
Gli chiese: Perché il Santo, benedetto Egli sia, ha portato il Suo Giudizio sul mondo, punendoli con l'acqua e non con il fuoco o qualcos'altro? Rabbi Shimon rispose che c'è un segreto dietro questo. Mentre corrompevano le loro vie, le acque superiori e le acque inferiori non erano in grado di unirsi come il maschio e la femmina dovrebbero. Chiunque corrompe le sue vie corrompe anche le acque maschili e femminili. Quindi, furono puniti dall'acqua, proprio come avevano peccato.
ומיין הוו רתיחן ופשטו משכא מנייהו, כמה דחבילו ארחייהו במיין רתיחן, דינא לקבל דינא, הה"ד נבקעו כל מעיינות תהום רבה, הא מיין תתאין. וארובות השמים נפתחו, דא מיין עלאין. מיין עלאין ותתאין.
Queste acque stavano bollendo e li scuoiarono vivi, proprio come avevano corrotto le loro vie nell'acqua bollente, un Giudizio per un altro. "Tutte le sorgenti del grande abisso si aprirono" (Genesi 7:11), si riferisce alle acque inferiori, mentre "e le finestre del cielo si aprirono" si riferisce alle acque superiori. (Furono puniti da) sia le acque superiori che quelle inferiori.
רבי חייא ורבי יהודה, הוו אזלי בארחא, ומטו לגבי טורין רברבן, ואשכחו ביני טוריא, גרמי בני נשא, דהוו מאינון בני טופנא, ופסעו תלת מאה פסיען, בגרמא חדא. תווהו, אמרו, היינו דאמרו חברנא, דאינון לא הוו מסתפי מדינא דקב"ה, כמה דכתיב ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו. מה עבדו, הוו סתימין ברגלייהו, מבועי תהומא, ומיין נפקין רתיחן, ולא יכילו למיקם בהו, עד דהוו נשמטין, ונפלו בארעא ומייתין.
Rabbi Chiya e Rabbi Yehuda stavano camminando per la loro strada. Raggiungendo alcune grandi montagne, trovarono ossa umane che appartenevano alla generazione del Diluvio. Camminarono accanto a una di queste ossa, che misurava trecento passi. Stupiti, si dissero l'un l'altro: Questo chiarisce ciò che i nostri amici hanno detto, che non temevano il Giudizio del Santo, benedetto sia Lui, come è scritto: "Dissero a El, allontanati da noi, perché non desideriamo la conoscenza delle Tue vie" (Iyov 21:14). Quindi cosa fecero? Ostruirono le fontane dell'abisso con i loro piedi. Ma le acque erano troppo calde e quando non riuscirono più a sopportarlo, scivolarono, caddero a terra e alla fine morirono.
Capitolo 10
modifica"E Noè generò tre figli" (Genesi 6:10): Rabbi Chiya disse a Rabbi Yehuda: Vieni e lascia che ti racconti cosa ho sentito a riguardo. Assomiglia a una situazione in cui un uomo si accoppia con sua moglie una volta, e poi nascono due o tre figli. Ognuno è diverso dall'altro nei suoi modi e nel suo carattere: uno è virtuoso, uno è malvagio e uno è nella media. Quindi ci sono tre filamenti dello spirito che si estendono, volano e sono inclusi in tre mondi (Briyah, Yetzirah e Asiyah).
תא חזי, נשמתא נפקאת, ואעיל בין טורי פרודא, ואתחבר רוחא בנשמתא, נחית לתתא, אתחבר נפש ברוח, וכלהו אזלי ומתחברין דא עם דא, אמר רבי יהודה, נפש ורוח כלילן דא עם דא, נשמתא שריא בארחוי דבר נש, והיא מדורא טמירא דלא אתיידע אתרהא.
Venite e osservate: la Neshamah emerge (da maschio e femmina di Atzilut), e passa attraverso le montagne della separazione (in Briyah, Yetzirah e Asiyah). Lì, il Ruach si collega alla Neshamah. La Neshamah scende ulteriormente verso e il Nefesh, si unisce al Ruach, e tutti si collegano tra loro. Rabbi Yehuda disse: Il Nefesh e il Ruach sono inclusi l'uno con l'altro (quando qualcuno nasce). La Neshamah risiede nei modi di un uomo. La Neshamah risiede in uno scompartimento segreto, la cui posizione è sconosciuta.
אתא בר נש לאתדכאה, מסייעין ליה בנשמתא קדישא, ודכאן ליה, ומקדשין ליה, ואקרי קדוש. לא זכה, ולא אתי לאתדכאה, תרין דרגין פתחין, דאינון נפש ורוח ביה, נשמתא קדישא לית ביה. ולא עוד, אלא דאי יסתאב מסאבין ליה, וסיועא דלעילא אעדיו מיניה. מכאן ולהלאה, כל חד לפום ארחיה.
Una persona che viene per purificarsi è aiutata con una santa Neshamah. Viene quindi purificata, santificata e chiamata santa. Ma se non merita e non viene per purificarsi, allora solo due gradi – Nefesh e Ruach – gli sono aperti; per lui, non c'è una santa Neshamah. Non solo, ma se una persona viene per contaminarsi, allora è contaminata e perde il sostegno celeste. Pertanto, ogni persona è giudicata secondo le sue vie. Ecco perché se una persona si pente e viene per purificarsi, otterrà di nuovo il sostegno.
(תוספתא) קטורי רמאי דקסטורי דההוא סטרא אנן פתיחן עיינין, פתיחן אודנין, קל מן קליא נחית מעילא לתתא, מתבר טורין וטנרין, מאן אינון דחמאן ולא חמאן, אטימין אודנין, סתימין עיינין, לא חמאן ולא שמעין, לא ידעין בסכלתנו, חד דכלילא בתרין בגווייהו, דחיין ליה לבר.
Tosefta: Siamo gli alti legami della più grande delle fortezze. (I legami corrispondono a Nefesh, Ruach e Neshamah). Pertanto, gli occhi e le orecchie sono aperti (Chochmah e Binah). Una voce dalle voci scende dall'alto e frantuma montagne e rocce. Coloro che vedono, ma non vedono, e che sono diventati duri d'orecchi e hanno difficoltà a vedere; che non vedono, non sentono e non sanno come comprendere colui che si trova ed è incluso tra i due, vengono spinti fuori.
אינון מתדבקן ביה באינון תרי. חד אומנא דאומנא, לא שריא בגווייהו, לא עאלין בין ספרי קדישין, כל אינון דאומנא דא לא שריא בגווייהו, לא אכתבו בספרי דכרנייא, אתמחון מספרא דחיי, כמא דאת אמר ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו.
Si aggrappano a questi due (Chochman e Binah). Mentre l'uno, il migliore degli artigiani, (da cui dipendono tutti i Mochin) non risiede tra loro, non entrano tra i libri sacri. Perché tutti coloro che non hanno residenza tra loro non sono scritti nei "Libri delle Memorie". Pertanto, sono cancellati dal "Libro della Vita" e non hanno alcuna parte in esso. Come è scritto: "Siano cancellati dal libro dei viventi e non siano scritti con i giusti" (Tehilim 69:28).
וי לון כד יפקון מהאי עלמא, ווי לון, מאן יתבע לון, כד יתמסרון בידא דדומה, ויתוקדון בנורא דדליק ולא יפקון מניה, בר בריש ירחי ושבתי, כד"א והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אמר ה'. לבתר כרוזא דבסטר צפון אכריז עלייהו ואמר ישובו רשעים לשאולה וגו'. כמה חבילי טריקין אתכנשו עלייהו, בארבע סטרין אשא מלהטא בגי בן הנם.
Guai a coloro che lasceranno questo mondo. Chi chiederà di loro e intercederà per loro quando saranno consegnati alle mani del(l'Angelo) Dumah, e saranno nel fuoco ardente, che possono lasciare solo il primo giorno del mese e nei giorni di Shabbat? Come è scritto: "E avverrà che ogni luna nuova e ogni Shabbat, ogni carne verrà a inchinarsi a terra davanti a Me, dice Hashem" (Yeshayah 66:23). Quando (loro) saranno finiti, un annunciatore dal nord dice: "I malvagi saranno riportati allo Sheol" (Tehilim 9:18), molti angeli della distruzione allora si radunano e li attaccano. Da quattro lati, il fuoco arde nella valle di Ben Hinnom. (Lo fanno per punire i malvagi che hanno rovinato i quattro aspetti di Chochmah, Binah, Tiferet e Malchut).
תלת זמנין ביומא מתפקדן, ולא עוד אלא בזמנא דישראל אתיבו בקול רם אמן יהא שמיה רבא מברך, קב"ה אתמלי רחמין, וחייס על כלא, ורמיז למלאכא דממנא על תרעי דגיהנם, סמריאל שמיה, ותלת מפתחן בידיה, ופתח תלת תרעין דבסטר מדברא, וחמאן נהורא דהאי עלמא, אתא תננא דנורא, וסתים אורחין.
Vengono visitati tre volte al giorno. Non solo, ma quando Yisrael dice ad alta voce, "Amen, che il grande nome di Hashem sia lodato", durante il Kadish, il Santo, benedetto sia Lui, è pieno di compassione e misericordia e perdona tutti. Poi fa un segnale all'angelo designato sulle porte del Gehenom, il cui nome è Samariel סמריאל e che ha tre chiavi con cui apre le tre porte sul lato del deserto. E poi vedono la luce di questo mondo, e un fumo ardente viene e nasconde le vie (della luce).
כדין תלת ממנן, דתחות ידייהו תלת מגרופין, מנשבן בידייהו, ואתיבו תננא לאתרייהו. ורווחין לון שעתא ופלגות שעתא, ולבתר תייבין לאשייהו. וכן תלת זמנין ביומא, ובכל זמנין דאמרי ישראל אמן יהא שמיה רבא מברך וכו' אינון רווחין לון. זכאין אינון צדיקייא דאורחיהון מנהרא בההוא עלמא, לכל סטרין, כד"א ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום (עד כאן לשון התוספתא).
Poi i tre responsabili, che hanno delle cazzuole in mano, le usano per soffiare il fumo e riportarlo al suo posto. Poi, sono a riposo per un'ora e mezza, dopo di che tornano al fuoco. Sono anche a riposo tre volte al giorno, così come ogni volta che Yisrael risponde "Amen, possa il grande nome di Hashem essere lodato". Felici i giusti i cui sentieri e vie illuminano e brillano in tutte le direzioni nel Mondo a Venire. Come è scritto: "Ma il sentiero degli uomini giusti è come il raggio di sole che splende sempre più intensamente fino all'altezza di mezzogiorno" (Mishlei 4:18). Fine della Tosefta
Capitolo 11
modificaרבי אבא אמר בגיהנם אית מדורין על מדורין, תניינין תליתאין עד שבע, והא אוקמוה חברייא. וזכאין אינון צדיקיא, דאינון מסתמרין מחובי חייביא, ולא אזלי בארחייהו, ולא מסתאבי בהו, וכל מאן דאסתאב, כד אזיל לההוא עלמא, נחית לגיהנם, ונחית עד מדורא תתאה.
Rabbi Abba disse che nella Gehenom ci sono compartimenti su compartimenti, secondi, terzi e così via fino a sette; gli amici hanno già spiegato questo problema. Beati i giusti che si guardano dai peccati dei malvagi e non seguono i loro sentieri né si contaminano. Perché quando una persona che è diventata impura muore e passa nel Mondo della Verità, scende nella Gehenom. Lì scende, fino a raggiungere il compartimento più basso.
ותרין מדורין אינון, דסמיכין דא עם דא, שאול ואבדון. מאן דנחית לשאול דיינין ליה תמן, ומקבל ענשיה, וסליקו ליה למדורא אחרא עלאה, וכן דרגא בתר דרגא, עד דאנון סלקין ליה. אבל מאן דנחית לאבדון, לא סלקין ליה לעלמין, ובג"כ אקרי אבדון, דהא אביד הוא מכלא.
E ci sono due compartimenti vicini l'uno all'altro che sono chiamati Sheol e Avadon. Chiunque raggiunga Sheol viene giudicato e punito lì e poi viene elevato a un compartimento diverso, ma più alto. Questo continua finché non viene liberato da lì. Ma coloro che scendono e raggiungono Avadon non vengono mai più sollevati da lì. Ecco perché è chiamato Avadon (it. ‘perdizione’), perché sono persi lì per sempre.
ת"ח, נח זכאה, הוה אתרי בבני דריה, ולא הוו שמעי ליה, עד דקב"ה אייתי עלייהו דינא דגיהנם. מאי דינא דגיהנם, אשא ותלגא, מייא ואשא, דא צנינא ודא רתיחא. וכלהו בדינא דגיהנם אתדנו, ואתאבידו מעלמא.
Venite e osservate: Noè il giusto ammonì la gente della sua generazione, ma non gli diede ascolto finché il Santo, benedetto sia, non portò su di loro la punizione della Gehenom. Qual è la punizione della Gehenom? È fuoco e neve, acqua e fuoco; il primo è freddo, l'altro bollente. E tutta quella generazione fu condannata alla punizione nella Gehenom e perduta dal mondo.
ולבתר, אתקיים עלמא כדקא חזי ליה, ועאל נח בתיבה, ואעיל בה כל זינא וזינא דעלמא. ודאי נח עץ עושה פרי הוה, ונפקו מן תיבה כל זייני עלמא, כגוונא דלעילא.
Dopo quella punizione, il mondo fu in grado di esistere e funzionare correttamente. Noè entrò nell'arca e vi portò dentro tutte le specie di creature. Quindi, naturalmente, Noè era un albero da frutto che produceva frutti. E poi tutte le specie del mondo emersero dall'arca proprio come era accaduto sopra (cioè proprio come in Yesod e Malchut sopra).
ת"ח, כד האי עץ עושה פרי אתחבר בעץ פרי, כל אינון זיינין דלעילא, חיוון רברבן וזעירן, וכמה זיינין, וכל חד לזיניה, כד"א חיות קטנות עם גדולות. כגוונא דא נח בתיבה, וכלהו נפקו מן תיבותא, ואתקיים עלמא כגוונא דלעילא. ובגיני כך נח איש האדמה אקרי. נח איש צדיק אקרי, והא אוקמוה.
Venite e osservate: quando l'albero da frutto che produce frutto si unisce all'albero da frutto (Malchut), allora tutte le specie di creature viventi di sopra, grandi e piccole e tutte le loro varietà si fanno avanti, ciascuna con altri membri della sua specie. Come è scritto: "sia le bestie piccole che quelle grandi" (Tehilim 104:25). Così fu il caso di Noè e dell'arca. Emersero tutti dall'arca (furono tutti corretti mentre erano nell'arca). E il mondo esisteva proprio come di sopra. Ed è per questo che Noè è chiamato coltivatore, cioè uno che coltiva la terra, e "un uomo giusto", come è stato spiegato in precedenza.
רבי חייא אמר, תלת מאה שנין, עד לא אתי טופנא, הוה נח אתרי בהו, על עובדיהון, ולא הוו שמעין ליה, עד דקב"ה אשלים זמנא דאוריך לון, ואתאבידו מעלמא. ת"ח, מה כתיב לעילא ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה, ובנות יולדו להם, והוו אזלין ערטילאין לעיניהון דכלא, מה כתיב ויראו בני האלקים את בנות האדם וגו', ודא הוה יסודא ועקרא למיגד בחוביהון, עד דגרים לון לאשתצאה מעלמא. ובגין כך אתמשכאן בתר יצר הרע, ובגזעוי ושרשוי, ודחו מהימנותא קדישא מבינייהו, ואסתאבו, כמה דאתמר. בגין כך קץ כל בשר בא לפני לאלפא קטיגורייא עלייהו.
Rabbi Chiya disse: Per 300 anni prima del Diluvio Universale, Noè li ammonì di cambiare i loro modi, ma non lo ascoltarono fino al momento in cui il Santo, benedetto Egli sia, ebbe finito di aspettare che si pentissero. Allora furono perduti dal mondo. Venite e osservate, è scritto: "E avvenne che, quando gli uomini cominciarono a moltiplicarsi sulla faccia della terra, e nacquero loro delle figlie" (Ibid. 1), che andarono nude davanti a tutti. E poi, cosa sta scritto? "E i figli di Elohim videro le figlie degli uomini" (Ibid. 2). Questa fu la causa principale per continuare a peccare fino a quando alla fine li fece distruggere. E per questo seguirono l'Inclinazione Malvagia, si aggrapparono saldamente al suo tronco e alle sue radici, rifiutarono la santa fede tra loro stessi e divennero contaminati. Così è scritto: "La Fine di ogni Carne è giunta davanti a Me" (Ibid. 13), per insegnare che erano colpevoli.
Capitolo 12
modificaויאמר אלקים אל נח קץ כל בשר בא לפני. רבי יהודה פתח הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני. אמר דוד קמי קב"ה תרין קצין אינון, חד לימינא וחד לשמאלא, ואינון תרין אורחין למהך בהו בני נשא לההוא עלמא. קץ לימינא, דכתיב לקץ הימין, וקץ לשמאלא, דכתיב קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אופל וצלמות. מאי ולכל תכלית הוא חוקר, מאן הוא חוקר, אלא ההוא קץ לשמאלא דמחשיך אפיהון דברייתא.
"E Dio disse a Noè: ‘La Fine di Ogni Carne è giunta davanti a Me’" (Genesi 6:13 ‘Nei miei decreti, la fine di ogni essere vivente è giunta’)... ‘La fine della destra’ è, come abbiamo detto in precedenza, ‘alla fine della destra’.
קץ לימינא, כדקאמרן, דכתיב לקץ הימין. א"ל קב"ה לדניאל, ואתה לך לקץ ותנוח. א"ל מנוחה בהאי עלמא, או בההוא עלמא, א"ל בההוא עלמא, כד"א ינוחו על משכבותם. א"ל בזמנא דיקומון מעפרא, איקום בינייהו, או לאו, א"ל ותעמוד, א"ל הא ידענא די יקומון כתות כתות, מנהון דזכאי קשוט, ומנהון דחייבי עלמא, ולא ידענא עם מאן מנהון איקום, א"ל לגורלך. אמר ליה, הא אמרת ואתה לך לקץ, אית קץ לימינא, ואית קץ לשמאלא, ולא ידענא לאן קץ, לקץ הימין, או לקץ הימים. א"ל לקץ הימין.
Come il Santo, benedetto Egli sia, disse a Daniele: "Tu, va' pure alla tua fine e riposa" (Daniele 12:13). Daniele Gli chiese: "in questo mondo o nel Mondo della Verità?" Gli rispose: Nel Mondo della Verità! Come è scritto: "Pace a coloro che riposano nelle loro tombe" (Yeshayah 57:2). Gli chiese: Nel momento in cui risorgeranno dalla terra – INTENDENDO AL MOMENTO DELLA RISURREZIONE DEI MORTI – "devo risorgere e stare in mezzo a loro o no?" Gli rispose: "E alzati". Daniele continuò: "So che al momento della risurrezione risorgeranno in gruppi. Alcuni di loro saranno i giusti, mentre gli altri saranno i malvagi del mondo. Ma non so con chi risorgerò!" Gli rispose: "per la tua porzione assegnata" (intendendo, dai giusti). Continuò: Ma Tu hai detto "va' fino alla fine". Ma c'è la ‘fine della destra’ e la ‘fine della sinistra’, e non so a quale andrò. Gli rispose: "alla fine della destra" (Daniele 12:13).
אוף הכא, דוד א"ל לקב"ה הודיעני ה' קצי, מה איהו חולק עדבי, ולא נח דעתיה עד דאתבשר דיהוי לימינא, דכתיב שב לימיני. ת"ח אוף קב"ה א"ל לנח, קץ כל בשר בא לפני, מאן איהו, דא קץ, דאחשך אפייהו דברייתא, דאיהו קץ כל בשר.
Similmente, Davide disse al Santo, benedetto sia Lui: (Salmi 39:5) "Hashem, fammi conoscere la mia fine", qual è la porzione della mia sorte? E non ebbe riposo finché non gli fu detto: "Siedi alla Mia destra" (Salmi 110:1). Venite e osservate: il Santo, benedetto sia Lui, disse anche a Noè: "La Fine di ogni Carne è giunta davanti a Me". Noè chiese: "quale fine"? (Hashem risponde:) È la fine che ha portato l'oscurità sui volti delle creature, essendo la Fine di ogni Carne.
בא לפני. מכאן אוליפנא, חייבי עלמא מקדימין ליה, ומשכן ליה עלייהו, לאחשכא לון, דכיון דיהבי ליה רשותא, נטיל נשמתא, ולא נטיל עד דיהבי ליה רשותא, ועל דא בא לפני, למיטל רשו לאחשכא אפייהו דבני עלמא, ובגיני כך, והנני משחיתם את הארץ. ועל דא, עשה לך תיבת עצי גופר, בגין לאשתזבא, ולא יכיל לשלטאה עלך.
Dalle parole "è venuto davanti a Me" apprendiamo che le persone malvagie si affrettano ad attirare l'Angelo della Morte su di sé per portare l'oscurità su di sé. Pertanto, poiché gli danno il permesso, egli afferra l'anima. Ma non prende mai l'anima senza permesso. Ecco perché (il Pasuk dice), "è venuto davanti a Me." cioè per ottenere il permesso di portare l'oscurità sui volti delle persone del mondo. Ed ecco perché è scritto: "Li distruggerò con la terra" (Genesi 6:13). Perché (Hashem diede il permesso): "fai un'arca di legno di gofer" (Ibid. 14), su cui salvare te stesso in modo che egli non abbia alcun potere su di te.
ת"ח תנינן, בזמנא דמותא אית במתא או בעלמא, לא יתחזי בר נש בשוקא, בגין דאית ליה רשו למחבלא לחבלא כלא. בגיני כך א"ל קב"ה, בעי לך לאסתמרא, ולא תחזי גרמך, קמי דמחבלא, דלא ישלוט עלך.
Venite e osservate: Abbiamo imparato che quando c'è una pestilenza in una città o nel mondo, una persona non dovrebbe mostrarsi nel mercato, perché l'Angelo della Distruzione ha ricevuto il permesso di distruggere tutto. Ecco perché il Santo, benedetto sia Lui, disse a Noè: "Ti conviene di stare attento e di non mostrarti davanti all'Angelo della Distruzione, così che egli non abbia il potere di governarti".
ואי תימא מאן יהיב הכא מחבלא, דהא מיין הוו ואתגברו. ת"ח, לית לך דינא בעלמא, או כד אתמחי, או כד אתמסר עלמא בדינא, דלא אשתכח ההוא מחבלא, דאזיל בגו אינון דינין דאתעבידו בעלמא. אוף הכי הכא, טופנא הוה, ומחבלא אזיל בגו טופנא, ואיהו אקרי הכי דאתכליל בשמא דא. ועל דא, אמר קב"ה לנח, לטמרא גרמיה, ולא יתחזי בעלמא.
Ma, potreste dire, chi ha menzionato un Angelo della Distruzione qui? Fu solo l'impeto delle acque (che divennero un diluvio). Ora venite e osservate: Che il mondo sia colpito, o anche quando il mondo è solo consegnato al giudizio, l'Angelo della Distruzione è nel mezzo di ogni punizione fatta nel mondo. Ora, anche qui, ci fu il Diluvio. L'Angelo della Distruzione camminò all'interno del Diluvio e, di conseguenza, fu chiamato "Il Diluvio". Quindi, fu incluso in esso. Così il Santo, benedetto Egli sia, disse a Noè di nascondersi (nell'arca) e di non mostrarsi al mondo.
ואי תימא האי תיבותא אתחזי בגו האי עלמא, ומחבלא אזיל בגוויה. כל זמנא דלא יתחזי אפי דב"נ קמי מחבלא, לא יכיל לשלטאה עליה. מנלן ממצרים, דכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, מאי טעמא, בגין דאיהו אשתכח, ויכיל הוא לחבלא, ולא אצטריך לאתחזאה קמיה. בגין כך הוה גניז נח, וכל אינון דעמיה בתיבותא, ומחבלא לא יכיל לשלטאה עלייהו.
E potresti chiederti come l'arca sopravvisse, nonostante fosse vista nel mondo in cui camminava l'Angelo della Distruzione? Ma, finché il volto della persona non è visto dall'Angelo della Distruzione, non può governarla. E come lo sappiamo? Dall'Egitto. Perché il versetto recita: "Come nessuno di voi uscirà dalla porta della sua casa fino al mattino" (Shemot 12:22). Il motivo è che l'Angelo della Distruzione era presente (fuori) e poteva distruggere chiunque, e nessuno doveva essere visto davanti a lui. Ecco perché Noè e tutti coloro che si unirono a lui si nascosero dentro l'arca. Lì, l'Angelo della Distruzione non aveva alcun potere su di loro.
רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא, אערע בהני טורי דקרדו, חמו רשימין בקיעין בארחא, דהוו מן יומי דטופנא, א"ל רבי חייא לר' יוסי, הני בקיעין דהוו מיומוי דטופנא, וקב"ה שביק לון לדרי דרין, בגין דלא יתמחי חוביהון דרשיעיא קמיה.
Rabbi Chiya e Rabbi Yosi erano in cammino, quando giunsero sulle montagne di Ararat, dove osservarono alcuni profondi burroni che erano stati lasciati dai giorni del Grande Diluvio. Rabbi Chiya disse a Rabbi Yosi: Questi burroni risalgono ai giorni del Grande Diluvio, e il Santo, benedetto sia Lui, li ha lasciati a rimanere per tutte le generazioni a venire, così che i peccati dei malvagi non fossero cancellati davanti a Lui.
דכך ארחוי דקב"ה, לזכאין דעבדין רעותיה, בעי דידכרון להו לעילא ותתא, ולא יתנשי דוכרניהון לדרי דרין לטב. כגוונא דא לרשיעייא דלא עבדין רעותיה, בגין דלא יתנשי חובייהו, ולאדכרא ענשייהו ודכרניהון לביש לדרי דרין. היינו דכתיב נכתם עונך לפני וגו'.
Perché è la via del Santo benedetto sia Lui. Egli desidera che i giusti che adempiono la Sua volontà siano ricordati in alto come in basso. Egli desidera che i loro ricordi non siano dimenticati attraverso le generazioni. Allo stesso modo, Egli desidera anche che i malvagi che non adempiono la Sua volontà (siano ricordati), che i loro peccati non siano mai dimenticati e le loro punizioni e le loro vie malvagie sempre ricordate, come è scritto: "La macchia della vostra iniquità è davanti a Me" (Geremia 2:22).
Capitolo 13
modificaפתח רבי יוסי ואמר, צהלי קולך בת גלים הקשיבי לישה עניה ענתות. האי קרא אוקמוה חבריא, אבל האי קרא על כנסת ישראל אתמר. צהלי קולך בת גלים, ברתיה דאברהם אבינו. הכי אוקמוה, בת גלים כדכתיב גל נעול. גלים אינון נהורין דמתכנשי ואזלי ועאלין לגווה, ומליין לה כדכתיב שלחיך פרדס רמונים.
Rabbi Yosi citò: "Alza la tua voce, o figlia di Gallim! Ascolta Laishah! O, povera Anatot!" (Isaia 10:30). Gli amici hanno già spiegato questo versetto, che si riferisce alla Congregazione di Yisrael (cioè Malchut). Quindi "Alza la tua voce, o figlia di Gallim" si riferisce alla figlia di Abramo il Patriarca, come è scritto: "Una sorgente (ebr. gal), chiusa" (Shir Hashirim 4:12), ‘sorgenti’ si riferisce alle luci (superiori) che si raccolgono, entrano in Malchut e la riempiono. Come è già stato citato: "I tuoi germogli sono un giardino di melograni" (Ibid. 13).
הקשיבי לישה. כד"א ליש אובד מבלי טרף, ליש דכר, לישה נוקבא. אמאי אקרי ליש, אי משום דכתיב ליש גבור בבהמה או משום דכתיב ליש אובד מבלי טרף. אלא כלא איהו ליש: גבורה תתאה, ודאתי מגבורה עלאה; ליש אובד מבלי טרף, בשעתא דאינון נחלין מסתלקין ולא עאלין לגווה, כדין אתקרי לישה, דאבידת מבלי טרף, דכתיב ליש אובד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו.
"Ascolta Laishah:" La parola ‘Laishah’ appare anche nel versetto, "Il leone (ebr. laish) perisce per mancanza di preda" (Giobbe 4:11). ‘Laish’ è il termine maschile; ‘Laishah’ è il femminile. "Perché è chiamata ‘laish’? È perché è scritto: ‘un leone che è il più forte tra le bestie?’ (Proverbi 30:30). O è scritto per ricordarci che "il leone perisce per mancanza di preda"? Tutto ciò che è detto si riferisce a ‘laish’. (Qui, Malchut è chiamata) la Gevurah inferiore, poiché è trascinata giù dalla Gevurah superiore. Ma è anche "il leone [che] perisce per mancanza di preda". Quando questi flussi si allontanano e non entrano in lei, allora è chiamata la ‘laishah’ (leonessa), che perisce per mancanza di preda. Come sta scritto: "Il leone perisce per mancanza di preda, e i suoi cuccioli sono dispersi lontano" (Giobbe 4:11).
ומה דאמר, לישה, היינו עניה ענתות, מסכנא דמסכנותא, כד"א מן הכהנים אשר בענתות, וכתיב ענתת לך על שדיך. מאי איריא. אלא כל זמנא דדוד מלכא הוה קיים, אסתלק אביתר בעותרא ובכלא, לבתר א"ל שלמה ענתות לך על שדיך.
E quando il versetto menziona "Laishah" o "povero Anatot" (il più povero dei poveri), il significato è lo stesso di "dei sacerdoti che erano in Anatot" (Geremia 1:1), e "Anatot, ai tuoi campi" (1 Re 2:26). (Questi indicano povertà) Cosa vuole insegnarci (il re Salomone)? Finché il re Davide era in vita, Evyatar divenne ricco e prospero. Ma dopo di ciò, (quando il re Davide morì, divenne povero). Salomone gli disse: "Anatot, ai tuoi campi".
אמאי קרי ליה שלמה הכי, אלא אמר ליה ביומך הוה אבא במסכנו, והשתא לך על שדיך. השתא אית לומר, אמאי אקרי אביתר ענתות, אי תימא דהוה מן ענתות, הא תנינן דכתיב וימלט בן אחד לאחימלך בן אחיטוב ושמו אביתר, והוא מנוב הוה, דהא נוב עיר הכהנים הוה. ואע"פ דאמרו דהיא נוב היא ענתות, ואמאי אקרי ענתות, בגין דנחתת למסכנו, ואתאביד קרתא על ידא דשאול, ואתאבידו כהני. אלא ענתות כפר הוה, ולאו הוא נוב, ועל דא קרי ליה אביתר ענתות, בגין דאמר וכי התענית בכל אשר התענה אבי, ומקרתא דנוב הוה, ועל מסכנו דדוד דהוה ביומוי, אקרי ליה הכי.
Qual è la vera ragione per cui Salomone lo chiamò (Anatot)? Voleva dirgli, durante i tuoi giorni, mio padre viveva in povertà, ma ora "vai ai tuoi campi". Dovremmo ora spiegare perché Evyatar era chiamato Anatot. Si dovrebbe supporre che fosse perché era di Anatot? Abbiamo già appreso dal versetto: "E uno dei figli di Achimelech, figlio di Achituv, di nome Evyatar, scappò" (1 Samuele 22:20). E proveniva da Nov, la città dei sacerdoti. Abbiamo appreso che Nov è anche chiamata Anatot e perché è chiamata Anatot – a causa della povertà e dell'indigenza a cui era stata ridotta dal re Saul attraverso il massacro di tutti i suoi abitanti sacerdotali. Tuttavia, Anatot era il nome di un villaggio e non è Nov. Piuttosto, il re Salomone chiamò Evyatar Anatot, "perché eri afflitto (ebr. hit’anita) in tutto ciò che fu afflitto mio padre" (1 Re 2:26) – e perché anche lui proveniva dalla città di Nov. Quindi la vera ragione è che, poiché il re Davide visse in povertà ai suoi giorni, lo chiamò così.
אמר רבי חייא במסכנותא הוה עלמא, מיומא דעבר אדם, על פקודי קב"ה, עד דאתא נח, וקריב קרבן, ואתיישב עלמא. אמר ר' יוסי לא אתיישב עלמא ולא נפקא ארעא מזוהמא דנחש, עד דקיימו ישראל על טורא דסיני, ואתאחידו באילנא דחיי, כדין אתיישב עלמא.
Rabbi Chiya disse che il mondo era in uno stato di povertà dal momento in cui Adamo trasgredì il comando del Santo, benedetto Egli sia, fino al momento in cui Noè si fece avanti e offrì il suo sacrificio, sistemando così il mondo. Rabbi Yosi disse che il mondo non fu sistemato e la terra non fu pura dall'inquinamento del serpente finché Yisrael non si fermò presso il Monte Sinai e si aggrappò all'Albero della Vita. Solo allora il mondo si sistemò correttamente.
ואלמלא דהדרו ישראל וחאבו קמיה קב"ה, לא הוו מתין לעלמין, דהא אתפסק מנייהו זוהמא דנחש. כיון דחבו, כדין אתברו אינון לוחי קדמאי, דהוו בהו חירו דכלא, חירו דההוא נחש, דאיהו קץ כל בשר.
E se Yisrael non avesse peccato davanti al Santo, benedetto sia Lui, non sarebbero mai morti, perché l'inquinamento del serpente era stato purificato via da loro. Ma a causa del loro peccato, le prime tavole, che portarono la libertà da tutti i peccati, la libertà dal serpente – che è "la Fine di ogni Carne" – furono rotte.
וכד קמו ליואי, לקטלא קטלא, כדין אתער חויא בישא, והוה אזיל קמייהו, ולא יכיל לשלטאה בהו, בגין דהוו ישראל מזדרזין כלהו בחגירו מזיינן, ולא יכיל ההוא נחש לשלטאה בהו. וכיון דאמר למשה ועתה הורד עדיך מעליך. אתייהיב רשו להאי נחש לשלטאה עלייהו.
E quando i Leviti si sollevarono per uccidere i colpevoli (cfr. Esodo 32:27), allora il serpente malvagio camminò davanti a loro. Tuttavia, non poteva dominarli perché tutto Yisrael era cinto da un'armatura speciale che li proteggeva dai suoi attacchi. Quindi, il serpente non avrebbe potuto prevalere su di loro. Tuttavia, quando Egli disse a Mosè: "Perciò ora togliti i tuoi ornamenti" (Esodo 33:5), al serpente fu dato il permesso di governare su Yisrael.
ת"ח, מה כתיב, ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חרב. ויתנצלו וינצלו מבעי ליה. אלא, ויתנצלו, על ידא דאחרא, בגין דאתייהיב רשו לנחש לשלטאה. את עדים מהר חורב, דקבלו מטורא דחורב, כד אתייהיב אורייתא לישראל.
Venite ed ecco: sta scritto: "E i figli d'Israele furono spogliati dei loro ornamenti presso il monte Horeb" (Ibid. 6). "Furono spogliati?" Avrebbe dovuto essere scritto "si spogliarono!" Le parole "furono spogliati" (ci mostrano) che in realtà furono spogliati da un altro (potere), poiché fu dato il permesso al serpente di governarli. "I loro ornamenti presso il monte Horeb", – l'ornamento che ricevettero dal monte Horeb quando la Torah fu data a Yisrael.
אמר רבי חייא נח דהוה צדיק, אמאי לא הוה בטיל מותא מעלמא. אלא, בגין דעד לא סלקת זוהמא מעלמא. ועוד דאינון לא הוו מהימנין ביה בקב"ה, וכלהו אחידן בטרפי אילנא לתתא, ומתלבשאן ברוח מסאבא.
Rabbi Chiya chiede: Perché, se Noè era un uomo giusto, non cancellò la morte nel mondo? Perché l'inquinamento del serpente non era ancora stato rimosso dal mondo e perché le persone del mondo non avevano fede nel Santo, benedetto sia Lui. Di conseguenza, si aggrapparono alle ‘foglie dell'Albero inferiore’ e si coprirono con lo spirito di contaminazione.
ותו, לבתר אוספו למחטי ולמהך בתר יצר הרע, כד בקדמיתא, ואורייתא קדישא דאיהי אילנא דחיי, אכתי לא נחית לה קב"ה בארעא. ותו דאיהו אמשיך ליה בעלמא לבתר, דכתיב וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. והא אתמר.
Non solo, ma (quando lasciarono l'arca) continuarono a peccare e a seguire l'Inclinazione Malvagia, come avevano fatto prima. Anche la sacra Torah, che è l'Albero della Vita, non era ancora stata portata sulla terra dal Santo, benedetto sia Lui. Oltre a tutto questo, Noè stesso portò di nuovo la morte sul mondo. Come è scritto: "E bevve del vino e si ubriacò, e si scoprì nella sua tenda" (Genesi 9:21). Questo è già stato spiegato.
Capitolo 14
modificaעד דהוו אזלי, חמו חד יודאי דהוה אתי, אמר רבי יוסי, האי בר נש יודאי איהו, ואתחזי. כד מטא גבייהו, שאילו ליה, אמר לון, שליחא דמצוה אנא, דהא אנן דיירי בכפר דראמין, ומטי זמנא דחג, ואנן צריכין לולב, וזינין דעמיה, ואנא אזיל לקטעא לון למצוה, אזלו כחדא.
Mentre camminavano, videro un Israelita che veniva verso di loro. Rabbi Yosi disse che questa persona è un Israelita, perché sembra un Israelita. Quando li raggiunse, gli chiesero (chi fosse). Lui disse loro che era in missione religiosa, poiché viveva nel villaggio di Dramin e, essendo arrivato il tempo di Sukkot, avevano bisogno di un Lulav e degli altri tre tipi. Lui stava andando a tagliarli per lo scopo del comandamento. Camminarono insieme.
אמר להו ההוא יודאי, הני ארבע מינין דלולב, דבכלהו אתאן לרצויי עלמא, שמעתון אמאי אנן צריכין לון בחג. א"ל כבר אתערו בהו חברייא, אבל אי מלה חדתא איהו תחות ידך אימא לה.
L'israelita parlò loro e chiese: Avete sentito perché abbiamo bisogno dei quattro tipi di Lulav per placare il mondo durante questa festa (ma non in nessun altro momento)? Gli dissero: Gli amici hanno già spiegato questo argomento, ma se hai una nuova spiegazione, allora dilla.
אמר לון, ודאי ההוא אתר דאנן דיירי ביה, הוא זעיר, וכלהו עסקי באורייתא. ואית עלן צורבא מרבנן, רבי יצחק בר יוסי מחוזאה שמיה, ובכל יומא ויומא אמר לן מלין חדתין באורייתא. ואמר, דהא בחג זמנא הוא, לשלטאה. אזי עבר על נפשנו המים הזידונים, ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם, וכי אית שינים למים. אלא אינון שאר עמין. אינון רברבין ממנן על שאר עמין עכו"ם ומתברכאן מסטרייהו דישראל, וקרינן לון מים הזידונים, כמא דאת אמר המים הזידונים.
Egli disse loro: Il posto in cui viviamo è davvero piccolo, ma tutti si dedicano allo studio della Torah. Abbiamo un rabbino, che è ben noto tra i rabbini, il cui nome è Rabbi Yitzchak ed è figlio di Rabbi Yosi da Mechoza’a. Ci insegna nuove spiegazioni della Torah ogni giorno. E disse che durante questa festa, è il momento del dominio, come è scritto: "Allora le acque orgogliose hanno travolto la nostra anima. Benedetto sia Hashem, che non ci ha dati in preda ai loro denti" (Salmi 124:5-6). "L'acqua ha denti?" Loro (le acque orgogliose) si riferiscono alle altre nazioni, (e i denti ai) ministri superni di queste nazioni, che sono adoratori dei pianeti e delle costellazioni. Sono benedetti attraverso Yisrael, e sono chiamati acque orgogliose, come dice "le acque maligne". (Salmi 124)
ובגין לשלטאה עלייהו אתינא ברזא דשמא קדישא, באינון ארבע מינין שבלולב, לרצויי ליה לקב"ה, ולשלטאה עלייהו ברזא דשמא קדישא, ולאתערא עלן מיין קדישין, לנסכא על גבי מדבחא.
Per dominare (i ministri delle nazioni), veniamo con il Santo Nome che è rappresentato da quei quattro tipi con il Lulav: Insieme placano il Santo, benedetto sia Lui, e governano sulle acque orgogliose per mezzo del Santo Nome. Portano e suscitano su di noi le acque sante, per la cerimonia della libagione dell'acqua all'altare.
תו אמר לון, בר"ה אתערותא קדמאה איהו בעלמא. מאי אתערותא קדמאה, דא בי דינא דלתתא, דאתער למידן עלמא, וקב"ה יתיב על עלמא בדינא, ודאין עלמא.
E ha continuato dicendo che a Rosh Hashanah, il primo risveglio si ripete e appare nel mondo. Cos'è questo primo risveglio? È il tribunale inferiore che si risveglia per giudicare il mondo. È quando il Santo, benedetto Egli sia, siede sul trono del Giudizio e giudica il mondo.
ושלטא האי בי דינא, למידן עלמא, עד יומא דכפורי, דנהרין אנפהא, ולא אשתכח חויא דלטורא בעלמא, דאיהו אתעסק במה דאתיין ליה ההוא שעיר, דאיהו מסטרא דרוח מסאבא, כדקא חזי ליה. ובגין דאתעסק בההוא שעיר, לא קריב למקדשא.
Questo tribunale governa e giudica il mondo fino a Yom Kippur (il Giorno dell'Espiazione), quando il suo volto, del Principio Femminile, si illumina. In tale momento, il serpente calunnioso lascia il mondo in pace, perché è impegnato con il capro espiatorio che gli è stato offerto. Questa offerta è dalla parte dello spirito di contaminazione, il che è appropriato. Quindi, mentre è impegnato con il suo capro espiatorio, non si avvicina al Tempio.
ושעיר דא כההוא שעיר דר"ח דאתעסק ביה, ואנהירו אנפהא דמקדשא. ועל דא ישראל כלהו, משכחין רחמי קמי קב"ה, ואתעבר חובייהו. ורזא חדא, אמר לון, ולא אתייהיב רשו לגלאה, בר לחסידי קדישין עליונין חכימין. אמר רבי יוסי מאן איהו, אמר לון, עד לא בדיקנא בכו.
Questo capro espiatorio è come l'offerta per il peccato del capro il primo giorno del mese. Poiché è occupato con questo, la facciata del Tempio si illumina. Ed è così che tutto Yisrael trova misericordia agli occhi del Santo, benedetto sia Lui, e rimuove i loro peccati. Ma c'è un segreto, disse loro, che non può essere rivelato, se non a uomini estremamente saggi, santi e pii. Rabbi Yosi gli chiese: E qual è quel segreto? Così rispose: Non ti ho ancora valutato.
אזלו, לבתר אמר לון, כד סיהרא אתקריבת בשמשא, אתער קב"ה סטרא דצפון, ואחיד בה ברחימו, ומשיך לה לגביה, ודרום אתער מסטרא אחרא, וסיהרא סלקא ומתחברא במזרח, וכדין ינקא מתרין סטרין, ונטיל ברכאן בחשאי, וכדין אתברכא סיהרא, ואתמליא. והכא אתקריבת אתתא בבעלה.
Proseguirono per la loro strada, e dopo un po' disse: Quando la luna si avvicina al sole, allora il Santo, benedetto sia Lui, agita il lato settentrionale e la afferra amorevolmente e la attira verso di Sé. E poi il lato meridionale è risvegliato dall'altro lato. E alla fine la luna sorge e si unisce all'oriente. Così, Lei trae sostentamento da entrambi i lati e riceve la benedizione in silenzio. E ora la luna è benedetta e piena, come una donna si avvicina al marito.
כמה דאית רזא דיוקנא שייפי דאדם, ותיקונוי. הכי נמי אית רזא דדיוקני דשייפי נוקבא, ותקוני דנוקבא. וכלא פריש בגוון. הכי נמי אית לעילא, אחיד בה, ואתער לקבל ברחימו, ה"נ אית לתתא, רזא ותקונא דאדם תתאה אחרא, תחות סיהרא.
Proprio come c'è un segreto che riguarda la forma delle parti del corpo dell'uomo e la sua composizione, così c'è un segreto che riguarda la forma delle parti del corpo del Principio Femminile e la sua composizione. E l'unica differenza tra loro è il loro colore: (Verde per il maschio e rosso per la femmina). E come c'è ciò che la sovrasta e si eleva per riceverla con amore, così giù, sotto la luna, giace il segreto di un altro uomo inferiore.
כמה דדרועא שמאלא לעילא אחיד בה, ואתער לקבלה ברחימו, הכי נמי אית לתתא, האי נחש, איהו דרועא שמאלא דרוח מסאבא, ואחיד ביה מאן דרכיב ביה, וקרבא לגבי דסיהרא, ומשיך לה בינייהו דקוטפא ואסתאבת.
In alto, il braccio sinistro la tiene e si solleva amorevolmente verso di lei. Allo stesso modo, sotto il serpente, che è il braccio sinistro dello spirito di contaminazione, c'è Colui che cavalca (il serpente). Con questo si avvicina alla luna e la attira verso di sé da coloro che si aggrappano — e così, lei è contaminata.
וכדין ישראל לתתא, מקרבין שעיר. וההוא נחש, אתמשך אבתריה דההוא שעיר, וסיהרא אתדכיאת, וסלקאת לעילא, ואתקשרת לעילא, לאתברכא, ונהירין אנפהא, מה דאתחשכת לתתא.
Poi, Yisrael in basso offre il capro espiatorio (a Rosh Chodesh). Il serpente è attratto da esso. Poi la luna è purificata. Poi sale e si aggrappa in alto per essere benedetta. Mentre prima, quando era in basso era scura, ora il suo volto si illumina.
כדין הכא ביומא דכפורי, כיון דההוא חויא בישא, אתעסק בההוא שעיר, סיהרא אתפרשת מניה, ואתעסקת לאולפא עלייהו סניגוריא, וסוככת עלייהו, כאמא על בנין, וקב"ה בריך לון מלעילא, ומחיל לון.
Lo stesso vale per Yom Kippur, un altro giorno in cui il serpente malvagio è tenuto impegnato con il capro espiatorio, la luna è separata da esso e può impegnarsi a proteggere Yisrael come una madre protegge i suoi figli. Quindi il Santo, benedetto Egli sia, benedice Yisrael dall'alto e li perdona per i loro peccati.
לבתר, ישראל כד מטו לחג, מתערי סטרא דימינא לעילא, בגין דיתקשר ביה סיהרא, ויתנהירו אנפהא כדקא חזי. וכדין פלגת חולקא דברכאן, לכל אינון ממנן דלתתא, דיתעסקון בחולקהון, ולא ייתון לינקא ולקרבא בסטרא דחולקהון דישראל.
Più tardi, quando Yisrael raggiunge la festa di (Sukkot), la colonna di destra superiore si risveglia (cfr. Cantico 2:6). Ciò consente alla luna di attaccarsi a lui e quindi il suo volto è opportunamente illuminato. Quindi condivide le sue benedizioni con tutti i ministri inferiori (delle settanta nazioni). Tenendoli occupati con le loro benedizioni, vengono distratti dall'avvicinarsi e dal succhiare dalla porzione di Yisrael.
כגוונא דא לתתא, כד שאר עמין אתברכון, כלהון אינון מתעסקין באחסנת חולקהון, ולא הוו אתיין לאתערבא בהדייהו דישראל, ולחמדא חולק אחסנתהון, ובגין כך ישראל, אינון משכין ברכאן לכל אינון ממנן, בגין דיתעסקון בחולקהון, ולא יתערבון בהדייהו.
Lo stesso vale di sotto (in questo mondo). Quando tutte le altre nazioni sono benedette, tutte si occupano della loro porzione e non si intromettono con Yisrael o bramano la sua porzione. Yisrael attira benedizioni su tutti i ministri superni (delle settanta nazioni), così saranno occupati della loro porzione e non si intrometteranno con Yisrael.
וכד סיהרא אתמלי ברכאן לעילא, כדקא יאות, ישראל אתיין וינקין מנה בלחודייהו. ועל דא כתיב ביום השמיני עצרת תהיה לכם, מאי עצרת, כתרגומו, כנישו. כל מה דכנישו, מאינון ברכאן עלאין, לא ינקין מניה עמין אחרנין, בר ישראל בלחודייהו, ובגין כך כתיב, עצרת תהיה לכם, לכם ולא לשאר עמין, לכם ולא לשאר ממנן.
Quando la luna è piena di benedizioni dall'alto come dovuto, Yisrael viene e trae sostentamento da lei solo per sé. Ecco perché è scritto: "L'ottavo giorno avrete una solenne assemblea (ebr. Atzeret)" (Numeri 29:35). Cos'è questa assemblea? Indica l'assemblea delle benedizioni dall'alto, da cui solo Yisrael può trarre sostentamento. Ed ecco perché è scritto: "Ci sarà una solenne assemblea per voi", per ‘voi’ e non per le altre nazioni; per voi e non per gli altri ministri superni.
ועל דא אינון מרצין על המים, למיהב לון חולק ברכאן, דיתעסקון ביה, ולא יתערבון לבתר, בחדוותא דישראל, כד ינקין ברכאן עלאין. ועל ההוא יומא כתיב, דודי לי ואני לו, דלא אתערב אוחרא בהדן.
Questo è il motivo per cui (Yisrael) placa (Hashem) con libagioni d'acqua (sull'Altare). Questo dà ai ministri superni (delle nazioni) parte delle benedizioni, così che siano occupati con questo e non si intromettano nella gioia di Yisrael quando vengono a trarre le benedizioni dall'alto. E di questo giorno, è scritto: "Il mio amato è mio e io sono suo" (Shir Hashirim 2:16), che non c'è nessuno straniero che interferisca con noi.
למלכא דזמן רחימוי בסעודתא עלאה, דעביד ליה ליומא רשימא. הא רחימוי דמלכא ידע, דמלכא אתרעי ביה. אמר מלכא השתא אנא בעי למחדי עם רחימאי, ודחילנא דכד אנא בסעודתא, עם רחימאי, יעלון כל אינון קסטורי ממנן, ויתיבון עמנא לפתורא, למסעד סעודתא דחדוה, עם רחימאי. מה עבד, אקדים ההוא רחימוי קוסטורין דירוקי, ובשרא דתורי, ואקריב קמייהו דאינון קסטורי ממנן למיכל. לבתר יתיב מלכא עם רחימוי, לההיא סעודתא עלאה, מכל עדונין דעלמא. ובעוד דאיהו בלחודוי, עם מלכא, שאיל ליה כל צרכוי, ויהיב ליה. ואחדי מלכא עם רחימוי, בלחודוהי, ולא אתערבין אחרנין בינייהו. כך ישראל, עם קב"ה, בגין כך כתיב ביום השמיני עצרת תהיה לכם.
Questo giorno è come il giorno in cui un re invita un caro amico a una festa speciale, preparata in un giorno speciale, così che il suo amico possa conoscere il suo profondo amore. Il re pensa tra sé: Ora desidero festeggiare e divertirmi solo con la mia amata, ma temo che durante la mia festa tutti gli altri ministri verranno e si uniranno a noi alla nostra tavola per stare insieme e prendere parte al pasto festivo che ho preparato per la mia amata e per me. Quindi cosa fa il re? Prima delizia i suoi governatori e ministri con piatti di verdure e manzo. Solo dopo che sono sazi può sedersi in pace con il suo amico e godersi il banchetto superno con le prelibatezze più raffinate del mondo disposte davanti a loro. E mentre è solo con il re, il suo amico gli presenta tutte le sue petizioni e richieste, che il re esaudisce. Quindi proprio come il re gode della compagnia della sua amata da solo, senza che nessuno straniero li disturbi, il Santo, benedetto Egli sia, gode di Yisrael. Pertanto sta scritto: "L'ottavo giorno avrete una solenne assemblea".
אמרו רבי יוסי ור' חייא, קב"ה אתקין אורחא קמן. זכאין אינון דמשתדלי באורייתא. אתי נשקוהו. קרא עליה ר' יוסי וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. כד מטו בי חקל, יתיבו. אמר ההוא בר נש, מאי שנא דכתיב וה' המטיר על סדום ועל עמורה וגו'. ומאי שנא בטופנא, דכתיב אלקים אלקים בכל אתר, ולא כתיב וה'.
Rabbi Yosi e Rabbi Chiya dissero: Il Santo, benedetto Egli sia, ha stabilito la via giusta per noi; felici coloro che approfondiscono la Torah. Si avvicinarono a lui e lo baciarono. Rabbi Yosi gli applicò il versetto: "E tutti i tuoi figli saranno istruiti da Hashem, e grande sarà la pace dei tuoi figli" (Isaia 54:13). Quando giunsero a un campo, si sedettero tutti. Quell'uomo chiese cosa fosse cambiato quando il versetto dice: "E Hashem fece piovere su Sodoma e su Gomorra" (Genesi 19:24), (cioè perché non fu usato il termine Elohim?) E cosa cambiò durante il Grande Diluvio, quando è usato il termine "Elohim", mentre il termine Hashem (non è usato affatto)?
אלא תנינן בכל אתר דכתיב וה' הוא ובית דינו. אלקים סתם, דינא בלחודוי. אלא בסדום אתעביד דינא, ולא לשיצאה עלמא, ובגין כך אתערב איהו בהדי דינא. אבל בטופנא, כל עלמא שצי, וכל אינון דאשתכחו בעלמא.
Abbiamo appreso che ovunque il termine "e Hashem" è menzionato, (indica) Lui e il Suo tribunale. Ma quando il termine Elohim è menzionato da solo, questo indica solo il tribunale. Nel caso di Sodoma, il Giudizio fu emesso non per distruggere il mondo, e quindi, (Zeir Anpin) fu coinvolto nell'esecuzione del Giudizio. Ma nel caso del Grande Diluvio, il mondo intero e tutti i suoi abitanti furono distrutti.
ואי תימא נח ודעמיה. סתים מעינא הוה, דלא אתחזי, ועל דא כל מה דאשתכח בעלמא שצי ליה, ועל דא וה' באתגליא, ולא שצי כלא. אלקים בעי סתימו, ובעי לאסתמרא, דהא כלא שצי, ועל דא אלקים בלחודוי הוי.
E sebbene tu possa dire che Noè e tutti coloro che erano con lui (furono salvati e non distrutti, è solo perché) furono nascosti alla vista e invisibili (all'Angelo della Distruzione). Quindi, tutto ciò che esisteva nel mondo fu distrutto. Ecco perché il termine "E Hashem", indica che Egli non distrugge tutto ciò che è rivelato all'occhio. Tuttavia, il termine Elohim indica che tutto dovrebbe essere attentamente nascosto, perché Egli distrugge tutto. Ecco perché solo il termine Elohim.
ורזא דא ה' למבול ישב, מהו ישב, אלמלא קרא כתיב, לא יכלינן למימר, ישב בלחודוי, דלא אתיא עם דינא, כתיב הכא ישב, וכתיב התם בדד ישב, בלחודוי.
E questo è il segreto del versetto, "Hashem sedette al Diluvio" (Salmi 29:10). Che cosa è "sedette"? Se non fosse stato scritto nelle Scritture, non avremmo potuto dirlo, (perché "sedette" implica) che Egli sedette da solo, da Sé stesso ed era distinto dal Giudizio; qui è scritto: "Hashem sedette", mentre in un altro luogo è scritto: "Egli siederà da solo".
ובגין דנח הוה סתים מעינא, לבתר כד אתעביד דינא, ושצי עלמא, ונח רוגזיה, מה כתיב, ויזכר אלקים את נח וגו'. דהא כד שצי עלמא, לא אדכר דסתים מעינא הוה.
Ora, poiché Noè era fuori di vista dopo che la sentenza fu emessa, il mondo fu distrutto e il Suo temperamento fu calmo. È scritto: "E Elohim si ricordò di Noè" (Genesi 8:1). Perché quando stava distruggendo il mondo, Noè non fu ricordato, perché era fuori di vista.
ורזא אוליפנא, קב"ה סתים וגליא. גליא: הוא בי דינא דלתתא. סתים: הוא אתר דכל ברכאן נפקי מתמן. ובגין כך כל מלוי דבר נש, דאינון בסתימו, ברכאן שריין עלוי. וכל דאינון באתגליא, ההוא אתר דבי דינא שריאן עלוי, בגין דאיהו אתר באתגלי, וההוא דאקרי רע עין, שליט עליה, וכלא הוא ברזא עלאה, כגוונא דלעילא.
Ho appreso un segreto che il Santo, benedetto sia Lui, è rivelato e nascosto. È rivelato quando presiede il tribunale inferiore, ed è nascosto quando è (nel) luogo da cui provengono tutte le benedizioni. Ecco perché tutti gli affari dell'uomo che sono nascosti alla vista sono benedetti dall'alto, mentre tutti quelli esposti alla vista sono sotto l'influenza della corte di giustizia, perché questo è il luogo che è rivelato, colui che è chiamato il "Malocchio" lo governa. Quindi, tutto è secondo i segreti superni dell'alto.
בכה רבי יוסי ואמר, זכאה דרא דרבי שמעון שריא בגויה, דהא זכותא דיליה אזמין לן בטורי, מלין עלאין כאלין. אמר רבי יוסי האי בר נש לאודעא לן מלין אלין קא אתי, ושדריה קב"ה לגבן. כד אתו וסדרו מלין קמיה דר' שמעון, אמר, ודאי שפיר קא אמר.
Rabbi Yosi pianse e disse: Felice è la generazione che ha Rabbi Shimon tra di sé. Il suo merito ci ha portato su queste montagne, così che potessimo ascoltare questioni così supreme. Continuò: Quest'uomo è venuto allo scopo di rivelarci tali questioni. Il Santo, benedetto Egli sia, ce l'ha mandato. E quando giunsero da Rabbi Shimon e ripeterono (tutto ciò che avevano sentito), egli disse: Sicuramente, tutto ciò che ha detto è vero.
Capitolo 15
modificaUn jour, rabbi Eléazar qui était assis devant rabbi Siméon, son père, lui demanda: "La fin de toute chair" [c'est-à-dire l'Ange de la mort] se nourrissait-elle des sacrifices que les enfants d'Israël offraient sur l'autel, ou bien non? Rabbi Siméon lui répondit: Tous en recevaient à suffisance et à l'unisson, l'En-haut comme l'En-bas.
ותא חזי, כהני וליואי וישראל, אינון אקרון אדם, בחבורא דאינון רעותין קדישין דסלקין מגווייהו. ההוא כשבא או אמרא, או ההיא בהמה דקרבין, אצטריך עד לא יתקריב על גבי מדבחא, לפרשא עלה כל חטאין וכל רעותין בישין, לאתודאה עלה. וכדין ההיא אתקרי בהמה בכלא, בגו אינון חטאין ובישין והרהורין.
Venite e osservate: i sacerdoti, i Leviti e Yisrael sono (il segreto delle tre colonne e) chiamati ‘uomo’, attraverso l'unione dei desideri santi che sorgono da loro. E quando una pecora, o un cervo o qualsiasi altro animale viene portato per essere sacrificato, tutti i peccati e i desideri e le intenzioni malvagie devono essere confessati su di loro. Quindi il sacrificio è chiamato ‘una bestia’, poiché ora è gravato da tutti i peccati e le intenzioni malvagie.
כגוונא דקרבנא דעזאזל, דכתיב והתודה עליו את כל עונות בני ישראל וגו'. הכי נמי הכא, וכד סלקא על גבי מדבחא, מטו לה על חד תרין, ובגין כך, דא סלקא לאתריה, ודא סלקא לאתריה, דא ברזא דאדם, ודא ברזא דבהמה, כמה דאת אמר אדם ובהמה תושיע ה'.
Ciò è simile al sacrificio del capro espiatorio, di cui è scritto: "e confesserà su di lui tutte le iniquità dei figli di Yisrael" (Levitico 16:21). Così anche qui, (si dovrebbero confessare i peccati su ogni sacrificio). Perché quando il sacrificio viene innalzato sull'altare porta un doppio fardello, ognuno dei quali è innalzato al suo proprio posto. Il primo è il segreto dell'uomo; il secondo è nel segreto della bestia, come è scritto: "Hashem, Tu preservi uomo e bestia" (Salmi 36:7).
חביתין, וכל שאר מנחות, לאתערא רוחא קדישא, ברעותא דכהני ושירתא דליואי, ובצלותא דישראל. ובההוא תננא ושמנא וקמחא דסליק מתרוון ומסתפקין כל שאר מארי דדינין, דלא יכלין לשלטאה בההוא דינא דאתמסר לון וכלא בזמנא חדא. ת"ח, כלא אתעביד ברזא דמהימנותא לאסתפקא דא בדא, ולאסתלקא לעילא, מאן דאצטריך, עד אין סוף.
Le offerte di cibo fritto e tutte le altre offerte di cibo risvegliano lo Spirito Santo attraverso il desiderio dei sacerdoti, il canto dei Leviti e la preghiera di Yisrael (che compongono le tre colonne). E dal fumo, dall'olio e dalla farina che salgono (sull'altare), tutti i procuratori, tutti i prosecutori si riempiono e sono placati. Una volta placati, diventano impotenti nel perseguire l'accusa che è stata consegnata nelle loro mani, ed entrambi sono tratti allo stesso tempo. Venite ed ecco: tutto è disposto in accordo con il segreto della fede — entrambe le parti sono riempite e inviate in alto verso la Luce Infinita (Ein Sof).
Capitolo 16
modificaאמר רבי שמעון ארימת ידאי בצלותין לעילא, דכד רעותא עלאה, לעילא לעילא, קיימא על ההוא רעותא, דלא אתידע, ולא אתפס כלל לעלמין, רישא דסתים יתיר לעילא, וההוא רישא אפיק מאי דאפיק, ולא ידיע, ונהיר מאי דנהיר, כלא בסתימו.
Rabbi Shimon disse: "Alzo le mani in alto per pregare". Quando il desiderio superno nel punto più alto in alto è stabilito sul desiderio per sempre sconosciuto e inafferrabile, (esso) diventa il Capo più nascosto in alto. E quel Capo emana qualcosa che è sconosciuto. Ed Egli illumina tutto ciò che Egli illumina in modo nascosto.
Capitolo 17
modificaכֵּיוָן דְּאָמַר מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל לָא יְדַעְנָא דְּאִיהוּ מַיִם. אֶלָא אֶת הַמַּבּוּל לְאַסְגָאָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת, דְּאַף עַל גַּב דְּמַיָא הֲווּ. מְחַבְּלָא (לחבלא בהון מחבלא) (ד"א הוה) אָזִיל בְּעָלְמָא לְשֵׁיצָאָה בְּאִנּוּן מַיִין.
Capitolo 18
modificaCapitolo 19
modificaCapitolo 20
modificaCapitolo 21
modificaCapitolo 22
modificaCapitolo 23
modificaCapitolo 24
modificaCapitolo 25
modificaCapitolo 26
modificaCapitolo 27
modificaCapitolo 28
modificaCapitolo 29
modificaCapitolo 30
modificaרבי חזקיה, הוה אזיל מקפוטקיא ללוד, פגע ביה רבי ייסא, א"ל תווהנא עלך, דאת בלחודך. דהא תנינן, דלא יפוק בר נש יחידאי באורחא. א"ל רביא חד אזיל בהדאי, ואיהו אתי אבתראי. א"ל ועל דא תווהנא, איך אזיל בהדך, מאן דלא תשתעי ביה מלי דאורייתא, דהא תנינן, כל מאן דאזיל בארחא, ולאו עמיה מלי דאורייתא, אסתכן בנפשיה. א"ל הכי הוא ודאי.
אדהכי מטא ההוא רביא, א"ל רבי ייסא, ברי, מאן אתר אנת, א"ל מקרתא דלוד, ושמענא דהאי ב"נ חכים, אזיל תמן, וזמינא גרמאי, לפולחניה, ולמיהך בהדיה.
א"ל ברי ידעת מלי דאורייתא, א"ל ידענא, דהא אבא הוה אוליף לי בפרשת קרבנות, וארכינא אודנאי למאי דהוה אמר, עם אחי, דאיהו קשישא מנאי, אמר ליה רבי ייסא, ברי, אימא לי.
פתח ואמר, ויבן נח מזבח לה' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח. ויבן נח מזבח, דא איהו מזבח דאקריב ביה אדם קדמאה. נח אמאי קריב עולה, דהא עולה לא סלקא, אלא בגין הרהורא דלבא, ונח, במה חב. אלא נח הרהר ואמר, הא קב"ה גזר דינא על עלמא דיתחרב, דילמא בגין דשזיב לי, כל זכותא פקע לי, ולא ישתאר לי זכו בעלמא. מיד ויבן נח מזבח לה'.
ההוא מזבח דאקריב ביה אדם הראשון הוה. אי הכי, אמאי ויבן. אלא, בגין דחייבי עלמא, גרמו דלא קיימא בדוכתיה, כיון דאתא נח כתיב ביה ויבן.
ויעל עולות. עלת כתיב, חדא. כתיב עלה הוא אשה ריח ניחח לה'. עולה סלקא דכר, ולא סלקא נוקבא, דכתיב זכר תמים יקריבנו. אמאי כתיב אשה, דהא אש בעי לאשתכחא תמן.
אלא, אע"ג דעולה אתקריב דכר, ולאתריה אתקריב, נוקבא לא בעיא לאתפרשא מניה, אלא בה אתקריב, בגין לחברא דא בדא. דסלקא נוקבא לגבי דכורא, לאתחברא כחדא. ואף על גב דאשה לשום אישים.
נח אצטריך ליה, למקרב עולה, דאיהו, באתר דדכורא עבד ליה קב"ה, לאתחברא ולאעלאה בתיבה. ועל דא, אקריב עולה. עולה הוא אשה. אש ה', דאתחבר שמאלא בנוקבא, דהא נוקבא מסטרא דשמאלא, קא אתיא, דאתדבק דא בדא, ובגין כך אקרי נוקבא אשה. אשה קטירו דרחימו, דאחיד בה שמאלא, לסלקא לה לעילא, ולאתקשרא כחדא. ובגין כך, עולה הוא אשה, קשירו דדכר ונוקבא, דא בדא.
Capitolo 31
modificaוירח ה' את ריח הניחח. וכתיב, אשה ריח ניחוח. אשה, הכי שמענא תננא ואשא מחברין כחדא, דהא לית תננא, בלא אשא, כמה דכתיב והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש.
ת"ח, אש נפיק מלגיו, ואיהו דק, ואחיד במלה אחרא לבר, דלאו איהו דק הכי. ואתאחדן דא בדא, וכדין תננא סלקא, מאי טעמא, בגין דאתאחיד אשא, במלה דרגיש. וסימנך, חוטמא דנפיק ביה תננא, מגו אשא.
וע"ד כתיב, ישימו קטורה באפך. בגין דאהדר אשא לאתריה, וחוטמא אתכניש, בההוא ריחא לגו לגו, עד דאתאחיד כלא, ותב לאתריה, ואתקריב כלא לגו מחשבה, ואתעביד רעותא חדא. וכדין ריח ניחח דנח רוגזא ואתעביד נייחא.
דהא תננא אתכניש, ועייל וקמיט באשא, ואשא אחיד בתננא, ועיילי תרווייהו לגו לגו, עד דנח רוגזא. וכד אתאחיד כלא דא בדא, ונח רוגזא, כדין הוא נייחא, וקשירו חד, ואתקרי נייחא. נייחא דרוחא. חדוותא דכלא כחדא. נהירו דבוצינין. נהירו דאנפין. ובג"כ כתיב, וירח ה' את ריח הניחח. כמאן דארח וכניש כלא, לגו אתריה.
אתא ר' ייסא ונשקיה. אמר, ומה כל הדין טבא, אית תחות ידך ולא ידענא ביה. אמר, אהדרנא מן אורחא, ונתחבר בהדך. אזלו, אמר רבי חזקיה, ארחא דא, בהדי שכינתא נהך, דהא מתקנא קמן. אחיד בידא דההוא ינוקא, ואזלו. אמרו ליה, אימא לן קרא חד, מאינון דאמר לך אבוך.
פתח ההוא ינוקא ואמר, ישקני מנשיקות פיהו, דא הוא תאובתא עלאה, דיפוק רעותא מפומא. ולא נפיק מחוטמא, כד אשא נפקא, דהא כד אתחבר פומא לנשקא נפיק אשא, ברעותא, בנהירו דאנפין, בחדוה דכלא, באתדבקותא דנייחא.
ובג"כ כי טובים דודיך מיין. מההוא יין, דמחדי ונהיר אנפין, וחייכין עיינין, ועביד רעותא. ולאו מיין דמשכר, ועביד רוגזא, ואחשיך אנפין ולהטאן עיינין, יין דרוגזא.
ועל דא, בגין דחמר דא טב, נהיר אנפין, וחדי עיינין, ועביד תיאובתא דרחימו, מקריבין ליה כל יומא, על גבי מדבחא. שעורא דמאן דשתי ליה, חדי ליה, ועביד ליה נייחא, דכתיב ונסכו רביעית ההין. ובג"כ, כי טובים דודיך מיין. מההוא יין, דאתער רחימותא ותיאובתא.
וכלא, כמה דלתתא, אתער רחימותא דלעילא. תרין שרגין כד אתדעך נהורא דלעילא, בתננא דסליק, מההוא דלתתא, אתדליק ההוא דלעילא. א"ר חזקיה, הכי הוא ודאי, דעלמא עלאה, תליא בתתאה, ותתאה בעלאה ומזמנא דאתחריב בי מקדשא, ברכאן לא אשתכחו לעילא ותתא. לאחזאה דדא בדא תליא.
ואמר רבי יוסי, ברכאן לא אשתכחו, ולווטין אשתכחו, דהא יניקו דכלא, בההוא סטרא נפקי. מאי טעמא, בגין דישראל לא שריין בארעא, ולא פלחי פולחנא דאצטריך, לאדלקא בוצינין, ולאשתכחא ברכאן, ובגין כך לא משתכחי לעילא ותתא, ועלמא לא יתיב בקיומיה כדקא יאות.
וא"ר חזקיה, לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם. מאי הוא, א"ר ייסא הכי שמענא מרבי שמעון, דאמר כל זמנא דאשא דלעילא אוסיף לתקפא, תננא דאיהו דינא דלתתא, אתקיף רוגזא, ושצי כלא. בגין דכד נפיק אשא, לית ליה פסק, עד דישתלים דינא. וכד דינא דלתתא לא אוסיף לאתתקפא בדינא דלעילא, עביד דינא ופסיק, ולא ישתלם דינא לשיצאה. ובגין כך כתיב לא אוסיף. למיהב תוספת, לאתתקפא דינא דלתתא.
אמר ההוא ינוקא, שמענא, בגין דכתיב, ארורה האדמה בעבורך. דהא בההיא שעתא דאתלטיא ארעא, בחובא דאדם. אתייהיב רשו לשלטאה עלה, ההוא חויא בישא, דאיהו מחבלא דעלמא, ושצי בני עלמא. מההוא יומא דקריב נח קרבנא, וארח ליה קב"ה, אתייהיב רשו לארעא, לנפקא מתחות ההוא נחש, ונפקא ממסאבא. ועל דא מקריבין ישראל קרבנא לקב"ה, בגין לאנהרא אפי ארעא. א"ר חזקיה, יאות הוא, והאי הוה תלי עד דקיימו ישראל על טורא דסיני.
אמר ר' ייסא, קב"ה אזעיר לה לסיהרא, ושלטא ההוא נחש, אבל בגין חובא דאדם, אתלטייא, בגין למילט עלמא. בההוא יומא, נפקת ארעא מההיא קללה, וקיימא סיהרא בההיא גריעותא, בר בשעתא דקורבנא אשתכחו בעלמא, וישראל יתבין על ארעהון. אמר רבי ייסא לההוא ינוקא, מה שמך, א"ל אבא. א"ל אבא תהא בכלא, בחכמה ובשנין. קרא עליה ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך.
א"ר חזקיה, זמין קב"ה לאעברא רוח מסאבא מן עלמא, כמה דכתיב ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ. וכתיב בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דבר.
וזמין קב"ה לאנהרא לסיהרא, ולאפקא לה מחשוכא, בגין ההוא חויא בישא. כמה דכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. מאי אור, ההוא אור, דגניז ליה קב"ה, בעובדא דבראשית.
Capitolo 32
modificaויברך אלקים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו וגו'. רבי אבא פתח ואמר ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. ברכת ה' דא שכינתא, דאיהי אתפקדא על ברכאן דעלמא, ומנה נפקי ברכאן לכלא.
תא חזי מה כתיב בקדמיתא, ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה וגו'. כמה דאתמר, דמאריה דביתא יהב ליה רשו למיעאל. לבתר אתתא אמרה ליה לנפקא. בקדמיתא עאל ברשותא דבעלה, לסוף נפק ברשו דאתתא. מכאן אוליפנא, מאריה דביתא יעיל, ואתתא תפיק, הה"ד וידבר אלקים אל נח לאמר צא מן התבה. דרשו הוה בידהא, לאפקא ליה לאושפיזא, ולא לאעלא ליה.
כיון דנפק, יהב מתנן לה, בגין דאיהי בביתא, וביתא בידהא. ואינון מתנן דיהב לה, בגין לאסגאה לה רחימותא בבעלה. מכאן אוליפנא אורח ארעא לאושפיזא. וע"ד לבתר דיהב לה מתנן, לאסגאה לה רחימותא בבעלה, ברכא ליה, דכתיב ויברך אלקים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו וגו'. ובג"כ כתיב ברכת ה' היא תעשיר. ודאי כמה דאתמר.
ולא יוסיף עצב עמה. רזא, דכתיב בעצבון תאכלנה, עצבון: עציבו ורוגזא בלא נהירו דאנפין. כד אתחשך סיהרא, וברכאן לא משתכחי. בעצבון: סטרא דרוחא אחרא, דאמנע ברכאן מעלמא, ובג"כ ולא יוסיף עצב עמה. ודא הוא רזא דכתיב לא אוסיף לקלל עוד את האדמה.
Capitolo 33
modificaומוראכם וחתכם יהיה. מכאן ולהלאה, יהא לכון דיוקנין דבני נשא, דהא בקדמיתא לא הוו דיוקנין דבני נשא. ת"ח, בקדמיתא כתיב בצלם אלקים עשה את האדם. וכתיב בדמות אלקים עשה אותו. כיון דחטו אשתנו דיוקנייהו, מההוא דיוקנא עלאה, ואתהפכו אינון למדחל מקמי חיוון ברא.
בקדמיתא, כל בריין דעלמא, זקפן עיינין, וחמאן דיוקנא, קדישא עלאה, וזעאן ודחלין מקמיה. כיון דחטו אתהפך דיוקניהו, מעינייהו, לדיוקנא אחרא. ואתהפך דבני נשא זעין ודחלין קמי שאר בריין.
ת"ח, כל אינון בני נשא, דלא חטאן קמי מאריהון, ולא עברין על פקודי אורייתא. זיו דיוקנא דלהון, לא אשתני מחיזו דדיוקנא עלאה. וכל בריין דעלמא, זעין ודחלין קמיה. ובשעתא דבני נשא עברין על פתגמי אורייתא, אתחלף דיוקנא דלהון, וכלהו זעין ודחלין מקמי בריין אחרנין, בגין דאתחלף דיוקנא עלאה, ואתעבר מנייהו, וכדין שלטי בהו חיות ברא, דהא לא חמו בהו, ההוא דיוקנא עלאה כדקחזי.
ועל כך, השתא כיון דעלמא אתחדש כמלקדמין, בריך לון, ברכה דא, ושליט לון על כלא, כד"א וכל דגי הים בידכם נתנו. ואפילו נוני ימא. ר' חייא אמר, בידכם נתנו. מקדמת דנא. דכד ברא קב"ה עלמא מסר כלא בידהון, דכתיב, ורדו בדגת הים ובעוף השמים וגו'.
ויברך אלקים את נח, רבי חזקיה פתח, לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. האי קרא אוקמוה, אבל קרא דא, ברזא דחכמתא אתמר. דהא תנינן, בעשרה זיני שבחא, שבח דוד לקב"ה, וחד מנייהו משכיל. והוא דרגא חד מאינון עשרה. ודוד אתקין גרמיה עד לא ישרי עלוי האי דרגא.
אשרי נשוי פשע: דהא בשעתא דקב"ה, אתקיל חובי וזכוון דבני נשא, דההוא תיקלא, דבסטר חובין מסתלקין, ואינון אוחרנין, זכיין דאינון בתיקלא אחרא, מכריעין לתתא, דא הוא נשוי פשע.
כסוי חטאה: בשעתא דדינא שריא בעלמא, דיהא מחפיא, דלא ישלוט עלוי מחבלא, כמה דהוה לנח, דכסי ליה קב"ה, מההוא חטאה, דאמשיך עליה אדם על עלמא. דכיון דחטאה דא, אנגיד אדם על עלמא, שאר בריין שלטאן, ובר נש דחיל מנייהו, ועלמא לא אתקין בתקוניה. ובג"כ, כד נפק נח מתיבותא, קב"ה ברכיה. דכתיב, ויברך אלקים את נח ואת בניו וגו'.
ואתם פרו ורבו. בהני ברכאן, לא אשתכחו נוקבי, אלא את נח ואת בניו, אבל נוקבי לא אמר קרא. א"ר שמעון, ואתם כללא דדכורי ונוקבי כחדא. ותו, את נח, לאסגאה נוקביה. ואת בניו, לאסגאה נוקבי דלהון.
ובגין כך כתיב, ואתם פרו ורבו. למעבד תולדות. מכאן ולהלאה שרצו בארץ. והכא יהיב לון קב"ה שבע פקודי אורייתא. לון ולכל דאתו אבתרייהו, עד דקיימו ישראל בטורא דסיני, ואתייהב לון כל פקודי אורייתא כחדא.
Capitolo 34
modificaויאמר אלקים לנח וגו'. זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם וגו'. את קשתי נתתי בענן. נתתי מקדמת דנא. ר"ש פתח וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא. מה כתיב לעילא, ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שדי בלכתן. אלין ארבע חיוון רברבן עלאין קדישין, דההוא רקיע מתתקנא עלייהו. וכלהו גדפייהו מתחבראן דא בדא, לחפייא גופייהו.
ובשעתא דאינון פרשי גדפייהו, אשתמע קול גדפין דכלהו, דאמרי שירתא, הה"ד כקול שדי. דלא אשתכיך לעלמין. כמה דכתיב למען יזמרך כבוד ולא ידום. ומאי אמרי, הודיע ה' ישועתו לעיני הגוים גלה צדקתו.
קול המלה כקול מחנה, כקול משרייתא קדישא, כד מתחברן כל חילין עלאין לעילא. ומאי אמרי, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. אהדרו לדרום, אמרו קדוש, אהדרו לצפון אמרו קדוש. אהדרו למזרח, אמרו קדוש. אהדרו למערב, אמרו ברוך.
והאי רקיע קאים על רישיהון. ובכל אתר דאיהי אזלא, אסחרו אפין לההיא סטרא, דאתכלילו אנפין ביה. אסחרו אנפין לארבע זויין, וכלהו מסתחרין לתתא.
ברבועא דיליה, אתגליפת בארבע אנפין, אנפי אריה. אנפי נשרא. אנפי שור. אנפי אדם. גליף בכלהו, אדם. אנפי אריה, אדם. אנפי נשר, אדם. אנפי שור, אדם. כלהו כלילן ביה. ובגין כך כתיב, ודמות פניהם פני אדם.
והאי רקיע דאתרבע, כלהו גוונין כלילן ביה, ארבע גוונין אתחזיין ביה, גליפין בארבע ארבע. בארבע גליפין, רשימין טהירין, עלאין ותתאין. כד מתפרשאן גוונין דאינון ארבע, סלקין תריסר. גוון ירק. גוון סומק גוון חוור, גוון ספיר, דאתכלילו מכל גוונין. הה"ד כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה'. חיזו דגוונין דכלא. ובגין כך, את קשתי נתתי בענן.
מאי קשתי, כמה דאתמר ביוסף, דכתיב ותשב באיתן קשתו. בגין דיוסף צדיק אקרי, ובגין כך, קשתו: דא ברית דקשת, דאתכליל בצדיק, דברית, דא בדא אתאחיד. ובגין דנח הוה צדיק, קיימא דיליה קשת.
ויפוזו. מאי ויפוזו, אנהירו בחמידו דכלא. כד"א הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים. אתנהירו בנהירו עלאה, כד נטר ברית. ובגין כך, אקרי יוסף הצדיק. על דא, אקרי הקשת ברית, כליל דא בדא.
ודא זהרא יקרא עלאה, חיזו דכל חיזו. חזו כחיזו טמירין, גוונין טמירין. גוונין דלא אתגליין. ולית רשו לאסתכלא בעינא בקשת, כד אתחזי בעלמא, דלא יתחזי קלנא בשכינתא. וכן גוונין דקשת הוא חיזו סוסטיפא קטירא, כחיזו יקרא עלאה, דלא לאסתכלא.
וכיון דארעא חמאת להאי קשת, קיימא קדישא, אתקיימת בקיומא. ועל דא, והיתה לאות ברית בין אלקים וגו'. האי דאמרן, דאלין תלת גוונין, וחד דאתכליל בינייהו, כלהו רזא חדא. ובגו עננא סלקא לאתחזאה.
וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר. האי היא אבן שתיה, דאיהי נקודה חדא, דכל עלמא. וקיימא עלה קדש הקדשים. ומאי היא כרסייא קדישא עלאה, דאיהי ממנא על אלין ארבע. דמות כסא, בארבע סמכין, ודא הוא תורה שבעל פה.
ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. דא הוא תורה שבכתב. מכאן דתורה שבכתב ישוון יתה, על תורה שבעל פה. בגין דהאי כרסייא לדא, כמראה אדם. דאיהו דיוקנא דיעקב, דאיהו יתיב עלה.
Capitolo 35
modificaרבי יהודה, קם ליליא חד למלעי באורייתא, בפלגו ליליא, בבי אושפיזא, במתא מחסיא. והוה תמן בביתא, חד יודאי, דאתא בתרי קסירא דקטפירא. פתח רבי יהודה ואמר, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה. יהיה בית אלקים. דא היא אבן שתיה, דמתמן אשתיל עלמא, ועלה אתבני בי מקדשא.
זקף רישיה, ההוא יודאי וא"ל האי מלה איך אפשר, והא אבן שתיה עד לא אתברי עלמא הות, ומינה אשתיל עלמא, ואת אמרת והאבן הזאת אשר שמתי מצבה. דמשמע דיעקב שוי לה השתא, דכתיב ויקח את האבן אשר שם מראשותיו. ותו, דיעקב בבית אל הוה, והאי אבנא הוה בירושלם.
רבי יהודה, לא אסחר רישיה לגביה, פתח ואמר הכון לקראת אלקיך ישראל. וכתיב הסכת ושמע ישראל. מלי דאורייתא בעיין כוונה. ומלין דאורייתא, בעאן לאתתקנא בגופא ורעותא כחדא. קם ההוא יודאי, ואתלבש, ויתיב לגביה דרבי יהודה, ואמר זכאין אתון צדיקיא, דמשתדלי באורייתא יומא ולילי.
א"ל רבי יהודה, השתא דכוונת גרמך, אימא מילך, דנתחבר כחדא. דהא מלי דאורייתא בעיין תקונא דגופא, ותקונא דלבא. ואי לאו, בערסאי שכיבנא ובלבאי אמרנא מלין. אלא הא תנינן, דאפילו חד דיתיב ולעי באורייתא שכינתא אתחברת בהדיה, ומה שכינתא הכא, ואנא שכיב בערסאי. ולא עוד, אלא דבעיין צחותא.
ותו, דכל בר נש, דקם למלעי באורייתא, מפלגו ליליא, כד אתער רוח צפון, קב"ה אתי לאשתעשעא עם צדיקיא בגנתא דעדן. והוא וכל צדיקייא דבגנתא, כלהו צייתין לאלין מלין דנפקי מפומיה. ומה קב"ה, וכל צדיקייא, מתעדנין למשמע מלי דאורייתא בשעתא דא. ואנא אהא שכיב בערסאי. אמר ליה, השתא אימא מילך.
א"ל, שאילנא על מה דאמרת בפסוקא דא, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים, דדא אבן שתיה. היך אפשר, דהא אבן שתיה, עד לא אתברי עלמא הות, ומנה אשתיל עלמא, ואת אמרת, אשר שמתי, דמשמע דיעקב שוי לה השתא. וכתיב ויקח את האבן אשר שם מראשותיו.
ותו, דיעקב בבית אל הוה, ואבנא דא הות בירושלם. א"ל כל ארעא דישראל אכפל תחותוי, וההוא אבן תחותיה הות. א"ל, אשר שם כתיב. וכתיב, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה. א"ל אי ידעת מלה אימא לה.
פתח ואמר, אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך. דוד מלכא, חביבותא ודבקותא דיליה, בהאי אבן הוה. ועלה אמר אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. וכד בעא לאסתכלא, בחיזו יקרא דמריה, נטל להאי אבן בידיה, בקדמיתא, ולבתר עייל.
בגין דכל מאן דבעי, לאתחזאה קמי מריה, לא אעיל אלא בהאי אבן. דכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש. ודוד משבח גרמיה, ואמר אני בצדק אחזה פניך. וכל אשתדלותיה דדוד, לאתחזאה בהאי אבן, כדקא יאות, לגבי דלעילא.
תא חזי, אברהם אתקין צלותא דצפרא ואודע טיבו דמאריה בעלמא. ואתקין ההיא שעתא, בתקונהא כדקא יאות. דכתיב וישכם אברהם בבקר. יצחק, אתקין צלותא דמנחה. ואודע בעלמא, דאית דין ואית דיין, דיכול לשזבא ולמידן עלמא.
יעקב, אתקין צלותא דערבית, ובגין צלותא דא, דאתקין מה דלא אתקין ב"נ מקדמת דנא, כדקא יאות. בג"כ, שבח גרמיה, ואמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה. דעד ההיא שעתא, לא שוי לה אחרא כוותיה.
ובגין כך, ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה. מאי מצבה, דהוה נפילה, ואוקים לה. ויצוק שמן על ראשה. דהא ביעקב תליא מילתא, למעבד יתיר מכל בני עלמא.
אתא רבי יהודה ונשקיה, א"ל, וכל האי ידעת ואת משתדל בסחורתא, ומנח חיי עלמא. א"ל דהוה דחיקא לי שעתא, ואית לי תרין בנין, וקיימין כל יומא בבי רב, ואנא אשתדלנא על מזונייהו, ולמיהב לון אגר למורייהו, בגין דישתדלון באורייתא.
פתח ואמר, ושלמה ישב על כסא דוד אביו ותכון מלכותו מאד. מאי שבחא דא. אלא, דאתקין אבן שתיה, ושוי עלה קדש הקדשים, וכדין, ותכון מלכותו מאד.
וכתיב, וראיתיה לזכר ברית עולם. דהא קב"ה, תיאובתא דיליה בה תדיר, ומאן דלא אתחזי בה, לא אעיל קמי מאריה. וע"ד כתיב, וראיתיה לזכר ברית עולם.
וראיתיה. מאי וראיתיה, רזא הוא, כד"א והתוית תיו על מצחות וגו'. לאתחזאה עלייהו. ואיכא דאמרי, דא רשימו דאת קדישא, די בבשרא.
א"ר יהודה, ודאי כלא הוא. אבל, האי קשת דאתחזי בעלמא, ברזא עלאה קיימא. וכד יפקון ישראל מן גלותא, זמינא האי קשת לאתקשטא בגוונוי, ככלה דא, דמתקשטא לבעלה.
א"ל ההוא יודאי, כך אמר לי אבא, כד הוה מסתלק מעלמא, לא תצפי לרגלי דמשיחא, עד דיתחזי האי קשת בעלמא, מתקשטא בגווני נהירין, ויתנהיר לעלמא. וכדין צפי ליה למשיח.
מנלן, דכתיב וראיתיה לזכר ברית עולם. והשתא דאתחזיא בגוונין חשוכין, מתחזיא לדוכרנא, דלא ייתי מבול. אבל בההיא זמנא אתחזייא בגוונין נהירין, ומתקשטא בתקונא ככלה דמתקשטא לבעלה. וכדין לזכר ברית עולם. וידכר קב"ה להאי ברית, דאיהו בגלותא, ויקים לה מעפרא, הה"ד ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם. וכתיב ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם, אשר אקים מעפר, כד"א אקים את סכת דוד הנופלת. וע"ד וראיתיה לזכר ברית עולם, ולאקמא לה מעפרא.
ואמר הכי אבא, דבגין כך, אדכר באורייתא, פורקנא דישראל, ודכורנא דילה. ודא הוא דכתיב אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך.
Capitolo 36
modificaויהיו בני נח היוצאים מן התבה. רבי אלעזר אמר, כיון דכתיב ויהיו בני נח. אמאי אמר היוצאים מן התבה. וכי בנין אחרנין הוו ליה, דלא נפקי מן תיבותא.
אמר ליה רבי אבא, אין. דהא לבתר, אולידו בנוי בנין. דכתיב, ואלה תולדות שם וגו'. ואינון לא נפקי מגו תיבותא. ובג"כ כתיב, היוצאים מן התבה שם חם ויפת.
רבי שמעון אמר, אילו הוינא שכיח בעלמא, כד יהיב קב"ה ספרא דחנוך בעלמא, וספרא דאדם, אתקיפנא, דלא ישתכחון ביני אנשא, בגין דלא חיישו כל חכמאן לאסתכלא בהו, וטען במלין אחרנין, לאפקא מרשו עלאה, לרשו אחרא. והשתא הא חכימי עלמא ידעין מלין, וסתמין לון, ומתתקפי בפולחנא דמאריהון.
והאי קרא, אשכחנא ברזא דרזין. דכד אתער חדוה דכל חדוון, טמירא סתימא, סבתא דסבתין, אנהיר מניה נהירו דקיק. חדוה דכל חדוון, נהיר לימינא, במשח רבות עלאה. ונהיר לשמאלא בחדווה דחמרא טב, נהיר לאמצעיתא בחדווה דתרין סטרין. רוח אתער, ורוח סלקא, ואתייהיב ברוחא.
דבקן דא בדא. תלת עאלין בתלת. מגו תלת, נפקא חד ברית, ודבקא בברית. אתעברת רוח דסלקא, מתעברת מניה. כד אתייהיבת בתרין סטרין, אתדבקו רוחא ברוחא, ומתעבראן מתלת בנין. ונח ותיבה, נפקו מנייהו תלתא, כגוונא דתלתא עלאין, ואלין אינון דנפקו מגו תיבותא: שם וחם ויפת. שם: דבסטר ימינא, חם: דבסטר שמאלא. יפת: ארגוונא דכליל לון.
וחם הוא אבי כנען. זוהמא דדהבא, תחות קסטיפין. אתערותא דרוחא מסאבא, דנחש קדמאה. ובג"כ, רשים ואמר, וחם הוא אבי כנען. דאייתי לווטין על עלמא. ההוא כנען, דאתלטיא. ההוא כנען, דאחשיך אנפי בריין.
ובג"כ, לא נפיק מגו כללא דכלהו, אלא דא. דכתיב, וחם הוא אבי כנען. ההוא דאחשיך עלמא, ולא כתיב בכללא דא, ושם הוא אבי כך, או יפת הוא אבי כך, אלא מיד קפץ ואמר, וחם הוא אבי כנען. ודאי.
ועל דא, כד אתא אברהם, מה כתיב, ויעבר אברם בארץ. דעד לא הוה קיומא דאבהן, ולא אתו זרעא דישראל בעלמא, דיפוק שמא דא, וייעול שמא עלאה קדישא. כד הוו זכאין ישראל, אקרי ארעא, על שמא דא, ארץ ישראל. כד לא זכו, אקרי ארעא על שמא אחרא, ארץ כנען.
ועל דא, כתיב ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. דאיהו אייתי לווטין על עלמא. ובנחש מה כתיב ארור אתה מכל הבהמה. היינו דכתיב עבד עבדים. ועל דא כתיב, שם חם ויפת. תלת אלין בני נח היוצאים מן התיבה כדקאמרינן.
Capitolo 37
modificaשלשה אלה בני נח. קיומא דכל עלמא, קיומא דרזא עלאה. ומאלה נפצה כל הארץ. היינו רזא דתלת גוונין עלאין. דכד ההוא נהר דנגיד ונפיק, אשקי לגנתא, בחילא דתלת אלין עלאין. ומתמן אתפרשן גוונין דלתתא, כל חד וחד כליל בחבריה, לאחזאה דיקרא דקב"ה, אתפשט לעילא ותתא, ואיהו חד, בעלאי ותתאי.
אמר רבי אלעזר, תלת גוונין אלין, בכל אינון דאתיין, מסטר דקדושה, ומחיזו דתלת גוונין אלין, מתפרשאן לכל אינון דאתיין מסטרא דרוחא אחרא. וכד תסתכל ברזא דדרגין, תשכח היך מתפרשן גוונין, לכל אינון סטרין, עד דעיילין לתתא, ברזא דאינון שבעה ועשרין צנורין, דדשי. דחפיין לתהומי.
וכלא ידיעא לחכימין עליונין. זכאה חולקהון דצדיקייא, דקב"ה אתרעי ביקריהון, וגלי לון סתרין עלאין דחכמתא, עלייהו כתיב סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם.
פתח רבי אלעזר ואמר: ה' אלקי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אמן. כמה אית לון לבני נשא, לאסתכלא ביקרא דקב"ה, ולשבחא ליקריה. בגין דכל מאן דידע לשבחא למאריה, כדקא יאות, קב"ה עביד ליה רעותיה. ולא עוד, אלא דאסגי ברכאן לעילא ותתא.
ועל דא מאן דידע לשבחא ליה למאריה, וליחדא שמיה, חביב הוא לעילא, וחמיד לתתא. וקב"ה משתבח ביה. ועליה כתיב, ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.
Capitolo 38
modificaויחל נח איש האדמה ויטע כרם. ר' יהודה ור' יוסי. חד אמר, מגן עדן אתתרכת, ונציב לה הכא. וחד אמר בארעא הות, ועקר לה, ושתל לה, ובההוא יומא, עבדת איבין וניצת לבלבין, וענבים והוה סחיט לה, ושתי מן חמרא ורוי.
רבי שמעון אמר, רזא דחכמתא, איהו הכא, בהאי קרא. כד בעא נח למבדק בההוא חובא, דבדק אדם הראשון. לאו לאתדבקא ביה, אלא למנדע, ולאתקנא עלמא, ולא יכיל. סחט ענבים למבדק בההוא כרם. כיון דמטא להאי, וישכר ויתגל. ולא הוה ליה, חילא למיקם. ובג"כ, ויתגל: גלי פרצה דעלמא, דהוה סתים. בתוך אהלה, כתיב בה"א. וע"ד כתיב, ואל תקרב אל פתח ביתה. בתוך אהלה, דההוא כרם.
כגוונא דא, בני אהרן, דתנינן שתויי יין הוו. וכי מאן יהיב לון חמרא, בההוא אתר למשתי. אי ס"ד, דאינון חציפין הוו, דרוו חמרא. לאו הכי, אלא ודאי, מההוא חמרא רוו. דכתיב, ויקריבו לפני ה' אש זרה. כתיב הכא, אש זרה, וכתיב התם לשמרך מאשה זרה. וכלא חד מלה.
וכן כגוונא דא, וישת מן היין וישכר ויתגל. ועל דא, אתער חם אבי כנען, כמה דאתמר. ואתייהיב אתר לכנען לשלטאה, ומאי דהוה הדין צדיק, ברזא דברית, סרסו. ותניא דאעבר מיניה ההוא קיומא.
ובגין כך אמר, ארור. דהא לווטין, אתערו בקדמיתא, על ידיה בעלמא. עבד עבדים יהיה. כד"א ארור אתה מכל הבהמה וגו'. כלא יתתקן לזמנא דאתי, והוא לא יתתקן. וכלא יפקון לחירו, והוא לא יפוק. ורזא איהו לאינון דידעי ארחוי, ושבילי דאורייתא.
Capitolo 39
modificaפתח ואמר, כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד. כמה אית לון לבני נשא, לאסתמרא מחובייהו, מקמי קב"ה. דהא לבתר דחטא בר נש, רשים הוא, חוביה לעילא, ולא אתמחק, בר בתוקפא דתיובתא סגיא. כד"א כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני.
ת"ח, כיון דחב ב"נ קמי קב"ה זמנא חדא, עביד רשימו. וכד חב ביה זמנא תניינא, אתתקף ההוא רשימו יתיר. חב ביה זמנא תליתאה, אתפשט ההוא כתמא, מסטרא דא לסטרא דא, כדין כתיב, נכתם עונך לפני.
ת"ח, דוד מלכא, כיון דחב קמי קב"ה, על עסקא דבת שבע, חשיב, דההוא חובא, אתרשים עליה לעלמין. מה כתיב, גם ה' העביר חטאתך לא תמות. אעבר ההוא רשימו מקמיה.
א"ל רבי אבא, והא תנינן דבת שבע, דיליה דדוד מלכא הות מן יומא דאתברי עלמא, אמאי, יהבה קב"ה לאוריה החתי, מן קדמת דנא.
א"ל, הכי אורחוי דקב"ה, אע"ג דאתתא אזמינא ליה לבר נש, למהוי דיליה, אקדים אחרא ונסיב לה, עד דמטא זמניה דהאי. כיון דמטא זמניה, אתדחייא האי דנסיב לה, מקמי האי אחרא, דאתי לבתר, ואסתלק מעלמא. וקשי קמיה קב"ה לאעברא ליה מעלמא, עד לא מטי זמניה, מקמי האי אחרא.
ורזא דבת שבע, דאתייהיבת לאוריה החתי בקדמיתא, פוק ודוק, אמאי אתיהיבת ארעא קדישא לכנען, עד לא ייתון ישראל. ותשכח מלה דא. וכלא רזא חדא איהו, ומלה חדא.
ת"ח, דוד, אע"ג דאודי על חוביה, ותב בתיובתא, לא אעדי לביה ורעותיה מאינון חובין דחב, ומההוא חובא דבת שבע, בגין דדחיל עלייהו תדיר, דילמא גרים חד מנייהו, ויקטרג עליה בשעתא דסכנה. ובגין כך, לא אנשי לון, מיניה ומרעותיה.
ד"א, כי פשעי אני אדע. כלהו דרגין, דתליין בהו חובי בני נשא, אני אדע. וחטאתי נגדי תמיד. דא פגימו דסיהרא, דלא נפקא מסאובתא, עד דאתא שלמה, ואתנהירת באשלמותא. וכדין אתבסם עלמא, ויתיבו ישראל לרחצן. דכתיב וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו. ועם כל דא, וחטאתי נגדי תמיד. ולא אתפסק מעלמא. עד דייתי מלכא משיחא, לזמנא דאתי. כמה דאתמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.
Capitolo 40
modificaהוא היה גבור ציד לפני ה' על כן יאמר כנמרוד גבור ציד לפני ה'. ת"ח, הוא הוה גבר תקיף. לבושוי דאדם הראשון הוה לביש. והוה ידע למיצד צידה דברייתא בהו.
אמר רבי אלעזר, נמרוד הוה מפתי לברייתא, למיהך בתר פולחן דע"ז. והוה שליט באינון לבושין, ונצח בני עלמא. והוה אמר דאיהו שליטא בעלמא, ופלחין ליה בני נשא. ואמאי אקרי שמיה נמרוד. דמרד במלכא עלאה. דלעילא. דמרד בעלאי, ומרד בתתאי.
באינון לבושין, שליט על כל בני עלמא, ומלך בהו. ומרד במאריה. ואמר, דאיהו שליטא דעלמא, והוה מפתי לברייתא אבתריה, עד דמשך בני נשא, למיפק מבתר פולחנא דמארי עלמא. אמר ר"ש באילין לבושין, ידעי בהו חברייא רזא עלאה.
Capitolo 41
modificaמתניתין. ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. ר' שמעון פתח, והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו. והבית בהבנותו. וכי לא הוה בני ליה שלמה, וכלהו אומנין, דהוו תמן, מהו בהבנותו.
אלא, כך הוא, כמה דכתיב, מקשה תעשה המנורה. אם היא מקשה, מהו תעשה. אלא, ודאי כלא באת וניסא אתעביד איהו מגרמיה. כיון דשראן למעבד עבידתא אוליף לאומנין למעבד בה, מה דלא הוו ידעין מקדמת דנא.
מ"ט, בגין דברכתא דקב"ה, שרא על ידייהו, וע"ד כתיב, בהבנותו, איהי אתבני מגרמיה, דהוא אולפא אולפן לאומנין, היאך שראן למעבד, ולא אסתלק מעינייהו רשימו דההוא עבידתא ממש, ומסתכלאן ביה ועבדי, עד דאתבני כל ביתא.
אבן שלמה מסע נבנה. שלמה כתיב, חסר יוד, אבן שלמה ודאי. מסע: דאתנטיל ואתייא ושרייא עלייהו, ואתעביד עבידתא. מסע: דאנטיל ידן למעבד, דלא מדעתייהו. כתיב הכא מסע. וכתיב התם ולמסע את המחנות.
ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע. בגין, דשמיר בזע כלא, ולא אשתמע מלה, דלא אצטריכו לשאר מאנין למעבד. וכלא באת וניסא הוה.
אמר רבי שמעון, כמה חביבין אינון מלי דאורייתא. זכאה חולקיה, מאן דאתעסק בהו, וידע למיהך בארח קשוט. והבית בהבנותו. כד סלקא ברעותא דקב"ה, למעבד יקרא ליקריה, סלקא מגו מחשבה רעותא, לאתפשטא, ואתפשטת מאתר דאיהי מחשבה סתימא, דלא אתיידע.
עד דאתפשטת ושרייא לבי גרון, אתר דאיהו נביע תדיר, ברזא דאיהו רוח חיים. וכדין כד אתפשטת ההיא מחשבה, ושריא באתר דא, אקרי ההיא מחשבה, אלקים חיים. דכתיב הוא אלקים חיים.
עוד בעא, לאתפשטא ולאתגליא, מתמן נפקו, אשא ורוחא ומיא, כלילן כחדא, ונפק יעקב, גבר שלים, ואיהו קול חד דנפיק ואשתמע. מהכא, מחשבה דהוה סתימא בחשאי, אשתמע לאתגליא.
עוד, אתפשטת האי מחשבה, לאתגליא. ובטש האי קול ואקיש בשפוון, וכדין נפקא דבור, דאשלים כלא, וגלי כלא. אשתמע דכלא איהו ההיא מחשבה סתימא דהות לגו, וכלא חד.
כיון דמטא אתפשטותא דא, ואתעביד דבור בתקיפא דההוא קלא, כדין, והבית בהבנותו. כאשר נבנה לא כתיב, אלא בהבנותו, בכל זמנא וזמנא. אבן שלמה, כמה דאתמר. וכתיב בעטרה שעטרה לו אמו.
מסע: דנפקא מלגו, ושריא ונטיל לבר, נפקא מלעילא, ושריא ונטיל לתתא. ומקבות והגרזן כל כלי ברזל: אלין שאר דרגין תתאין, דכלהו תליין ביה, ולא אשתמעו, ולא אתקבלן לגו, כד איהי סלקא לאתאחדא לעילא, ולינקא מתמן. ודא הוא בהבנותו.
וכדין כד איהי ינקא, כלהו קיימי בחדוותא, וינקין ואתמליין ברכאן. וכדין, קיימין עלמין כלהו, ברזא חדא, ביחודא חד, ולא הוי בהו בכלהו עלמין פרודא. לבתר דנטלי חולקהון כל חד וחד, כלהו מתפשטן ומתפרשן לסטרייהו, למה דאתמנן.
Capitolo 42
modificaת"ח, ויהי כל הארץ שפה אחת וגו'. לבתר מה כתיב, ויהי בנסעם מקדם. מההוא קדמאה דעלמא. וימצאו בקעה בארץ שנער. דהא מתמן, מתפרשן לכל אינון סטרין, ואיהו ריש מלכו לאתבדרא.
ואי תימא, הא כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד. ודאי הכי הוא, דכיון דנטלי מתמן, הוי פרודא, וכד אינון כנישין תמן לינקאה לא הוי פרודא. וכד נטלין הוי פרודא, דכתיב ויהי בנסעם מקדם, וימצאו בקעה. כמה דאתמר.
ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. דהא כדין עלמא, ביסודא ועקרא ושרשא חדא, ומהימנותא חדא, ביה בקב"ה. מה כתיב, ויהי בנסעם מקדם. מקדמאה עקרא דעלמא, מהימנותא דכלא. וימצאו בקעה. מציאה אשכחו, ונפקו בה מתחות מהימנותא עלאה.
ת"ח, נמרוד מה כתיב ביה, ותהי ראשית ממלכתו בבל. דהא מתמן נטל לאתאחדא ברשו אחרא. והכא, וימצאו בקעה בארץ שנער. מתמן נטלו בלבייהו, לאפקא מרשותא עלאה, לרשו אחרא.
ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם. ר' חייא פתח, והרשעים כים נגרש וגו'. וכי אית ים נגרש. אין. דכד ימא נפקא מתקוניה, ואזיל בלא חבלא, כדי נגרש ואתתרך מאתריה, כמאן דרוי חמרא, ולא יתיב על בורייה, וסלקא ונחתא. מ"ט בגין, כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט. דמפקו מימוי, כל ההוא טינא דימא, וכל טנופא לשפוותיה.
כגוונא דא, אינון רשעים, דנפקא מארחא דתקנא, ואזלי כרוי חמרא, בלא תקונא, דנפקי מאורח מישר, לאורח עקים. מ"ט בגין, כי השקט לא יוכל. דהא עקימו דארחייהו גרים לון, למהך בלא תקונא, ובלא שכיכו.
ולא עוד, אלא, דכל רוגזא דידהו, בשעתא דאמרי מלה מפומייהו, ההוא מלה, רפש וטיט. כלהו מפקי טנופא וגיעולא, מפומייהו לבר, עד דמסתאבי, ומסאבי לון.
ת"ח, ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים. לית הבה: אלא הזמנה בעלמא. נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים. כלהו בעיטא בישא, אתו לסרבא ביה, בקב"ה. בשטותא אתו בטפשו דלבא.
אמר ר' אבא, שטותא נסיבו בלבייהו. אבל בחכמה דרשיעו אתו, בגין לנפקא מרשו עלאה, לרשו אחרא, ולאחלפא יקריה, ליקרא נוכראה. ובכלא אית רזא דחכמתא עלאה.
הבה נבנה לנו עיר ומגדל. ת"ח, כד מטו להאי בקעה, דאיהו רשו נוכראה, ואתגלי להו, אתר דשלטנותא דא תקיע בגו נוני ימא. אמרו, הא אתר, למיתב ולאתתקפא לבא, לאתהנאה ביה תתאי. מיד הבה נבנה לנו עיר. נתקין באתר דא, עיר ומגדל.
ונעשה לנו שם. אתר דא יהא לן לדחלא, ולא אחרא, ונבנה לאתר דא, עיר ומגדל. למה לן לסלקא לעילא, דלא ניכול לאתהנאה מנה. הא הכא אתר מתקנא. ונעשה לנו שם. דחלא למפלח תמן. פן נפוץ: לדרגין אחרנין, ונתבדר לסטרי עלמא.
(סתרי תורה) קומטורא דהרמנא, ממללן בלשון הקדש, דמה"ש אשתמודען ביה, ולא הוו ממללין בלישן אחרא. בגין כך כתיב ועתה לא יבצר מהם וגו'. דאלמלי משתעאן בלישן אחרא דמלאכי עלאי לא הוו אשתמודען ביה, גרע חשיבו דאינון חשבין למעבד. בגין, דעובדא דשדין, לאו איהו אלא ברגעא חדא, לחזו בני אנשא, ולא יתיר.
ודברים אחדים. דהוו ידעין דרגין עלאין, כל חד וחד, על בורייה, ולא אתחלף להו דרגא. ובגין כך כתיב, ודברים אחדים. ובגין כך, אתיעטו בעיטא בישא, עיטא דחכמתא, דכתיב הבה נבנה לנו עיר ומגדל.
כלא ברזא דחכמתא הוא, ובעו לאתקפא בארעא, סטרא אחרא, ולמפלח פולחנא דיליה. בגין דהוו ידעין, דהא כל דינין בישין, מתמן נחתין לעלמין. ובעיין לדחויי דרגא דקדשא.
עיר ומגדל: דא חכמתא עלאה. הוו ידעי דשמא קדישא, לא אתתקף בארעא, אלא בעיר ומגדל. עיר: דכתיב עיר דוד היא ציון וגו'. מגדל: דכתיב כמגדל דוד צוארך. ובחכמתא עבדו, למהוי שלטנא דסטרא אחרא בארעא, דדחייא אדון כל הארץ מאתריה. ולמהוי דיורא לסטרא אחרא בארעא.
ונעשה לנו שם. כמה דאחידא איהו שם לעילא, נתקיף לה ביננא, למהוי שם בארעא. פן נפוץ. ידיעא הוו ידעין, דיתבדרון מעל אפי ארעא. ובגין כך, הוו מתיחדין למעבד עבידתא דא בחכמא.
סטרא אחרא, איהו דכר ונוקבא, תוקפא דזוהמא דדינא קשיא. וכמה דאדם חב בהו, ואתקפו בגיניה על עלמא. אוף הכי אינון עבדין דאתתקף יתיר, דכתיב אשר בנו בני האדם. בנוי דאדם קדמאה, דאייתי ואשליט סטרא אחרא על עלמא, סטרא בישא. כמה דסטרא דקדושה, לאו שלטניה בהאי עלמא, אלא בעיר ומגדל. אוף הכי חשיבי אינון, למבני עיר ומגדל, למשלט האי סטר בישא בעלמא.
וירד ה' לראות, נחת האי שמא דקדישא, למחזי עובדיהון דבניינא דבנו. ואינון הוו ממללן בלשון קדש, לגבי כל אינון דרגין קדישין, והוו מצליחין. כיון דנחתת קדושה, אתבלבלו כל אינון דרגין, עלאין נחתו, ותתאין סליקו, ולא הוו קיימין בארח מישר, כמה דהוו. ולבתר בלבל לישנהון בע' לישן, ואתבדרו לכל סטרי עלמא.
חד ממנא הוא ברקיעא, וביה קיימין כל מפתחן, דעובדי עלמא. ואיהו קיימא זמין, בשעתי ורגעי דיומא. ואינון הוו ידעין ברזא דחכמתא, גנזא דהאי ממנא. והוו פתחי וסגרי, ומצלחי בעובדיהון, במימרא דפומהון. כיון דאתבלבל מימרא דלהון, כלא אתמנע מנייהו.
ואתר מתקן אשכחו, בההוא בקעה. סתרא דסתרין. וימצאו בקעה. אתר מתקן להאי סטרא בישא דבעו אנון לאתקפא ואתמנעו. תוקפא דההוא סטרא הוה תליא לאתפרעא בההיא בקעה, עד דנטלא תמן חילין ומשיריין, כגוונא דאינון דבנו קרתא ומגדלא. ואתיהיבו כלהו בידהא, ואתקטלו תמן.
אנון, דלא בעו למיפק בקץ הימין, אתבהילו ונפלו בקץ הימים. בההוא אתר, דאתחלש תקפא בקדמיתא, בהאי בקעה. וע"ד כתיב, והיא מלאה עצמות.
ואתתקפת בההוא צולמא, דאקים נבוכדנצר. ואתבר תוקפא לבתר, באנון גרמין, ובההוא צולמא דאינון קדמאי קיימו, וקמו על רגליהון. וההוא צולמא אתבר.
וכדין ידעו כל עמין דעלמא, דלית אלוה בר קב"ה בלחודוי. ותו דאתקדש שמיה, על ידא דחנניה מישאל ועזריה. וכלא בחד יומא, וע"ד כתיב והקדישו את קדוש יעקב וגו' (עד כאן סתרי תורה).
וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל. דא הוא חד מאינון עשר זמנין, דנחתא שכינתא לארעא. וכי מה הוא לראות, ולא הוה ידע מקדמת דנא. אלא, לראות: לאשגחא בדינא. כד"א, ירא ה' עליכם וישפט.
את העיר ואת המגדל. הכא אית לאסתכלא, דהא לא כתיב, לראות את בני האדם, אלא, לראות את העיר ואת המגדל. אמאי. אלא, בשעתא דאשגח קב"ה בדינא, בקדמיתא ישגח בדרגא דלעילא, ולבתר בדרגא דלתתא. בקדמיתא בעלאי, ולבתר בתתאי. ובגין דהאי מלה מטא לעילא, אשגחותא דלעילא הוה ביה בקדמיתא. דכתיב, לראות את העיר ואת המגדל.
אשר בנו בני האדם. מאי בני האדם, בנוי דאדם קדמאה. דמרד במריה, וגרם מותא לעלמא. אשר בנו בני האדם, בניינא ודאי, אמרו ובעו למבני לעילא.
Capitolo 43
modificaרבי שמעון פתח כה אמר ה' אלקים שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח. האי קרא אית לאסתכלא ביה, ואיהו רזא, כמה דאתמר, יהיה סגור ששת ימי המעשה. אמאי.
אלא, אלין ימי חול, דתרעא דא יהיה סגור. דלא לאשתמשא חול בקודשא. וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח. דהא כדין, שמושא דקודשא בקודשא. וכדין, אתנהיר סיהרא לאתחברא בשמשא.
תא חזי, תרעא דא, לא אתפתח באינון שתא יומי דחול. בגין דהא באינון יומי דחול, עלמא תתאה אתזן, ושלטין כל אנון שית יומין דחול על עלמא. בר בארעא דישראל.
ואינון דשלטי, לא שלטי בארעא קדישא. בגין, דהשער הזה, איהו סגור. אבל ביום השבת וביום החדש, כלהו מתעברן, ולא שלטין. בגין, דהשער הזה, איהו פתוח, ועלמא איהו בחדוה, ואתזן מתמן, ולא אתייהיב עלמא לרשו אחרא.
ואי תימא, דכל אינון שית יומין, אינון שלטין בלחודייהו. תא חזי. הפונה קדים: עד לא יקומון לשלטאה, איהו אסתכל תדיר בעלמא. אבל לא אתפתח לאתזנא עלמא מקודשא, בר ביומא דשבתא, וביומא דחדשא. וכלהו יומין, כלהו אתדבקן ביומא דשבתא, ואתזנו מתמן. דהא ביומא דשבתא כלהו תרעין פתיחן, ונייחא אשתכח לכלא, לעלאי ותתאי. ת"ח. וירד ה' לראות. נחת מקודשא לחול, לאשגחא במה דבנו, וקיימו קיומא לאתערא על עלמא, לדחלא לון.
רבי יצחק, הוה יתיב קמיה דר"ש, א"ל, מה חמו אלין, דעבדו שטותא דא, למרדא ביה בקב"ה, וכלהו, בעיטא חדא אתקיימו בדא. א"ל, הא אתמר, דכתיב, ויהי בנסעם מקדם. אתנטילו מעילא לתתא. אתנטילו מארעא דישראל, ונחתו לבבל. אמרו, הא הכא אתר למדבק.
ונעשה לנו שם וגו'. ויתדבק סיועא דלתתא, באתר דא. בגין דכד דינא אתי לאשראה בעלמא, הא אתר דא לקבליה. ומהכא אתהני עלמא, ויתזן. דהא לעילא, דחיקו איהו לאתזנא עלמא מניה. ולא עוד, אלא, אנן נסק לרקיעא, ונגח ביה קרבא, דלא יחות טופנא בעלמא. כדבקדמיתא.
Capitolo 44
modificaויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם. בגין דכלהו כחדא, בייחודא דכלהון יעבדון ויצלחון בעובדייהו. יתבדרון דרגין, כל חד לסטריה. ובגין כך, יתבדרון כל הני דלתתא. מה כתיב ויפץ ה' אותם משם.
ואי תימא, לישנהון אמאי אתבלבל. אלא, בגין דכלהון ממללין בלשון הקודש. ההוא לישנא, קא עביד לון סיועא, בגין, דבעובדא, ובמלולא דפומא, תליין מלין אלין, לאדבקא כוונה דלבא, ובדא עבדי סיועא לההוא אתר, דבעי לאוקמא.
ועל דא אתבלבל לישנהון, דלא יכילו לאתתקפא רעותהון, בלשון הקודש. כיון דאתחלף לישנהון, לא אצלחו בעובדא. בגין דחילא דלעילא, לא ידעי, ולא אשתמודעי בר בלשון הקדש. וכד אתבלבל לישנא דלהון, אתחלש חיליהון, ואתבר תוקפא דלהון.
ת"ח, דהא מלה דאמרי תתאי בלשון הקדש, כלהו חילי שמיא ידעי ביה, ואתתקפי ביה. ולישן אחרא לא ידעין, ולא אשתמודעי ביה. ועל דא, אלין, כיון דאתבלבל לישנא דלהון, מיד ויחדלו לבנות העיר. דהא אתבר חילייהו, ולא יכילו למעבד מדי, ברעותא דלהון.
להוי שמיה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא די חכמתא וגבורתא די לה היא. דהא בגין דאנחית קב"ה רזי דחכמתא לעלמא, אתקלקלו ביה בני נשא. ובעו לאתגרא ביה.
יהב חכמתא עלאה לאדם הראשון, ובההיא חכמה דאתגלי ליה, ידע דרגין, ואתדבק ביצר הרע, עד דאסתלקו מניה מבועי דחכמתא. ולבתר תב קמי מאריה. ואתגליין ליה מנייהו, ולא כקדמיתא. לבתר, בההוא ספרא דיליה, ידע חכמאן, ולבתר, אתו בני נשא, וארגיזו קמיה.
יהב חכמתא לנח, ופלח בה לקב"ה, לבתר מה כתיב, וישת מן היין וישכר ויתגל. כמה דאתמר. יהב חכמתא לאברהם, ופלח בה לקב"ה. לבתר, נפק מניה ישמעאל, דארגיז קמי קב"ה. וכן יצחק, נפק מניה עשו. יעקב נסב תרין אחתן.
יהב חכמתא למשה, מה כתיב ביה, בכל ביתי נאמן הוא. ולא הוה כמשה שמש מהימן, בכלהו דרגין, ולא סטא לביה, בתיאובתא דחד מנייהו, אלא קאים במהימנותא עלאה, כדקא יאות.
יהב חכמתא עלאה לשלמה מלכא. לבתר, מה כתיב ביה במשלי שלמה, המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואכל. אמר שלמה אתי אל, וחכמתא דיליה הוא. ואוכל: ואיכול למעבד רעותי. לבתר ויקם ה' שטן לשלמה וגו'.
ת"ח, בגין זעירו דחכמתא, דאשכחו אלין מההוא חכמה דקדמאי, אתגרו ביה בקב"ה, ובנו מגדל, ועבדו כל מה דעבדו, עד דאתבדרו מאנפי ארעא, ולא אשתאר בהו חכמה, למעבד מדי.
אבל לזמנא דאתי, קב"ה יתער חכמתא בעלמא, ויפלחון ליה בה. הה"ד ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי. לאו כקדמאי, דחבילו ביה עלמא. אלא ועשיתי את אשר בחקי תלכו ואת משפטי תשמרו ועשיתם.
ר' יוסי ור' חייא, הוו אזלי בארחא. א"ל ר' יוסי לר' חייא, נפתח באורייתא ונימא מלה. פתח רבי יוסי ואמר כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. כי ה' אלקיך מתהלך, מהלך מבעי ליה. אלא, כד"א מתהלך בגן לרוח היום. ודא הוא אילנא, דאכל מניה אדם הראשון. מתהלך: נוקבא. מהלך: דכר.
ודא הוא, דאזיל קמייהו דישראל, כד הוו אזלי במדברא. דכתיב, וה' הולך לפניהם יומם וגו'. הוא דאזיל קמיה דב"נ כד אזיל באורחא, דכתיב צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. ודא הוא, דאזיל קמיה דב"נ בשעתא דאיהו זכי. ולמה, להצילך ולתת אויביך לפניך. לאשתזבא בר נש בארחא, ולא ישלוט ביה אחרא.
ובג"כ לבעי ליה לב"נ לאסתמרא מחובוי. ולדכאה לגרמיה. מאי דכיו. דא דכתיב והיה מחנך קדוש. מאי קדוש, קדושים מבעי ליה, אלא, מחנך קדוש: אלין שייפי גופא. דגופא אתחבר ואתתקן בהו. ובג"כ, והיה מחנך קדוש. ולא יראה בך ערות דבר.
מאי ערות דבר. דא מלתא דעריין, דדא הוא מלה דקב"ה מאיס בה יתיר מכלא. כיון דאמר ולא יראה בך ערות, אמאי דבר. אלא, הני חייבי עלמא, דגעלי ומסאבי גרמייהו, במלה דלהון דנפקי מפומייהו, והא איהו ערות דבר.
וכל כך למה. בגין דאיהו אזיל קמך, ואי את עביד כדין, מיד ושב מאחריך. דלא יזיל בהדך, וייתוב מאחריך, ואנן הא אזלינן קמיה, בארחא, נתעסק במלי דאורייתא. דהא אורייתא אתעטרא על רישיה דבר נש, ושכינתא לא אעדיאת מניה.
פתח ר' חייא ואמר, ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וגו' ת"ח, מה כתיב, ויהי בנסעם מקדם. מאי מקדם. מקדמונו של עולם. וימצאו. ויראו מבעי ליה, מאי וימצאו. אלא מציאה אשכחו תמן, מרזי דחכמתא מקדמאי, דאתנער תמן, מן בני טופנא, ובה אשתדלו למעבד, בההיא עבידתא דעבדו, לסרבא ביה בקב"ה, והוו אמרי בפומא, ועבדי עבידתא.
Rabbi Chiya aprì e disse: E il Signore disse: "Ecco, il popolo è uno, e hanno tutti una lingua, ecc." Venite a vedere. Cosa è scritto? E mentre migravano dall'oriente [kedem]. Qual è [il significato di] da kedem? Dall'Antico [Kadmon] del mondo. E trovarono — doveva essere, "e videro." [Quindi] qual è [il significato di] "e trovarono?" Piuttosto, trovarono lì una scoperta dai segreti della saggezza degli antichi dalla generazione del diluvio che era stata sparsa lì. Ed è con esso che tentarono questa azione che fecero per ribellarsi al Santo, benedetto Egli sia. Così dissero [segreti] con la bocca e fecero questa azione.
חמי, מה כתיב, הן עם אחד ושפה אחת לכלם. בגין, דאינון בלבא חד, ורעותא חד, וממללי בלשון הקדש. ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ולית מאן דימנע עובדא דלהון. אבל מאי אעביד, אבלבל לון דרגין דלעילא, ולישן דלהון לתתא. וכדין אתמנע עובדא דלהון.
ומה, בגין דהוו ברעותא ולבא חד, וממללי בלשון הקדש כתיב, לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, ודינא דלעילא, לא יכיל לשלטאה בהו. אנן, או חברייא דמתעסקין באורייתא, ואנן בלבא חד, ורעותא חד, על אחת כמה וכמה.
א"ר יוסי, מכאן לאינון מארי דמחלוקת, לית לון קיומא. דהא כל זמנא, דבני עלמא, אלין עם אלין, ברעותא חדא, ולבא חד, אע"ג, דמרדי ביה בקב"ה, לא שלטא בהו דינא דלעילא. כיון דאתפלגו, מיד, ויפץ ה' אותם משם וגו'.
א"ר חייא, אשתמע, דכלא במלה דפומא תלייא. דהא, כיון דאתבלבל, מיד ויפץ ה' אתם משם. אבל בזמנא דאתי, מה כתיב, כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. וכתיב והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
|
Per approfondire, vedi Serie cristologica, Serie misticismo ebraico, Serie maimonidea, Serie delle interpretazioni e Sefer כותב ישוע. |